א.נשים בשחור – ביקורת ל”גברים בשחור אינטרנשיונל”

השנים האחרונות היו מלאות בריבוטים, סיקוולים, פריקוולים, ספין-אופים וכל שאר הירקות. נראה שלתסריטאים בהוליווד אין שום רצון לייצר סרטים מקוריים יותר והם מבססים את כל ההכנסות העתידיות שלהם על אפקט הנוסטלגיה כשהם ממחזרים הצלחות של העבר עם הפרצופים הלוהטים של היום.

לפעמים זה עובד להם ולפעמים לא, והתגובה של הקהל מאוד מבלבלת, כי מצד אחד כל פעם שסרט חדש-ישן מוכרז האינטרנט מתמלא בהייטרים ומתנגדים שרוצים שיעזבו את הילדות שלהם בשקט, אבל מצד שני ההכנסות מהקופות מספרות סיפור אחר כשמיליונים נוהרים לבתי הקולנוע ומשלמים ממייטב כספם כדי לראות את התוצר הסופי. אולי אם הקהל יחליט להצביע ברגליים ויפסיק לרוץ לראות את כל הסרטים הממוחזרים האלה ולא רק יקטול אותם לפני/אחרי צפייה אז השינוי באולפנים יקרה אבל עד אז לא מתקנים משהו שהוא לא שבור וזה מוביל אותנו לחידוש הבא “גברים בשחור אינטרנשיונל”.

את הטרילוגיה הקודמת אתם מכירים, ויל סמית’ וטומי לי ג’ונס בשילוב מוצלח במיוחד של דרמה קומית, אקשן, מדע בדיוני והמון המון סטייל עובדים ביחד כדי להציל את הגלקסיה.

במצב רגיל לא הייתי מביעה יותר מדי עניין בסרט נוסף של הסדרה, כיוון שמצאתי את רובם דיי בינוניים ויותר מדי ילדותיים, אבל כשיש קאסט מנצח כמו כריס המסוורת’ וטסה תומפסון שכבר הוכיחו שהם עובדים נהדר ביחד ב”ת’ור ראגנרוק” ו”הנוקמים: סוף המשחק” ותוסיפו להם שחקני עלית כמו אמה תומפסון וליאם ניסן זה הופך דיי קשה להגיד להם לא.

אז מה חדש תחת השמש?

לא הרבה. הרעיון נשאר אותו רעיון, ארגון סודי של א.נשים בשחור מתפעל את כל פעילות החייזרים בכדור הארץ ומגן על אוכלוסיית העולם מאיומיים חיצוניים.

הפעם החליטו לקחת את הארגון גולבלית, כי אחרי הכל אי אפשר לצפות שכל העולם מוגן רק על ידי סניף אחד בניו יורק והציגו בפנינו לוקשיינים נוספים כמו לונדון, פריז, מרקש, מדבר סהרה ואיטליה עם סוכנים מיומנים יותר ומיומנים פחות מכל רחבי העולם.

הדמות של טסה תומפסון, מולי, מגלה בגיל צעיר מאוד על קיום עולם החייזרים והנוכחות של “הגברים בשחור” ומקדישה את כל חייה בניסיון למצוא אותם ולהצטרף אליהם. היא אינטלגנטית במיוחד ומצליחה לסיים בהצטיינות קורס הכשרה ממשלתי אבל ברגע שהיא מנסה לרמוז שהיא רוצה להצטרף לגב”ש מסמנים אותה כמשוגעת והיא מתדרדרת עם הזמן לעבודה מעפנה בתמיכה טכנית. היא מבחינתה לא מוותרת על המשימה ובסופו של דבר מצליחה למצוא את הגב”ש ומשכנעת אותם לגייס אותה לתקופת מבחן.

מולי, עכשיו הסוכנת M, נשלחת לסניף לונדון של הגב”ש ושם היא מתחברת לH (כריס המסוורת) סוכן חצי-ותיק עם מוניטין מפואר שלא ממש משחק לפי החוקים ועושה המון בלאגן בדרך. שניהם נקלעים לתוך משימה שמתגלה כהרבה יותר מורכבת ממה שהם חשבו, תוך כדי שישנם אנשים בתוך גב”ש שלא רוצים לראות אותם מצליחים.

המשימה היא כמובן הרפתקאה מטורפת ברחבי העולם שכוללת הכרות עם עשרות סוגים שונים של חייזרים  (ולשם שינוי לא כללו דוחים במיוחד כמו המקק מהסרט הראשון) חלקם נחמדים ומצחיקים כמו פוואני (בקולו של קומייל נאנג’יאני מ”עמק הסיליקון”) וחלקם קטלנים כמו ריזה (רבקה פורגסון) אבל מה שבטוח זה שתקבלו סרט כייפי, מהיר ומשעשע שמלא באפקטים, סטייל ולוקיישנים מרשימים.

כריס המסוורת’ כובש את כולם עם טונות של קסם אישי, חוש הומור עצמי מפותח במיוחד ולמקרה שתהיתם, הוא חזר לפיגורה החטובה שלו וטסה תומפסון מצחיקה, חדה ולגמרי חנונית קשוחה כמו רוב הצופים הנאמנים בקהל.

החיסרון העיקרי של הסרט דווקא לא טמון במיחזוריות שלו אלא בעובדה שהוא צפוי מדי. כל תפנית בעלילה ברורה מקילומטרים וכנ”ל גם רגעי ה”חשיפה” הגדולים שאמורים לזרוק פצצות הלם על הקהל אבל נכשלים לעשות זאת כי זה היה ברור מהשנייה הראשונה. אבל אם אתם מתעלמים מהחלק הזה ופשוט באים לסרט קיץ נחמד סביר להניח שתהנו מאוד והכי חשוב, אין צורך לראות את זה בתלת מיימד או בIMAX, מסך רגיל לגמרי מספיק.

ציון סופי: 7.5

 

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא