“המכשף” (The Witcher) – סקירה נטולת ספויילרים

בין אם אתם גיימרים נלהבים או קוראי פנטזיה אדוקים, סביר להניח שנתקלתם מתישהו בפרנצ’ייז האולטרה-מצליח של The Witcher (המכשף) המבוסס על סדרת ספרים שהחלה בשנות ה90 מפי הסופר הפולני אנדז’יי ספקובסקי.

כחובבת תרבות פופולרית שמעתי בעיקר על המשחקים והמעריצים הנלהבים שלהם, אך שלא כמו עולם גיבורי העל בו אני לרוב מגיעה עם המון ידע מקדים, אל העיבוד הטלוויזיוני מבית נטפליקס הגעתי נקייה לחלוטין מדיעה קדומה, לטובה ולרעה, כשהמשיכה העיקרית לצפייה היא השחקן הראשי – הנרי קאביל, שאחרי הקריירה שלו אני עוקבת ממש מתחילתה.

עבור רוב הצופים, הנרי קאביל הוא סופרמן – איש הפלדה מהסרטים של זאק סניידר ואותו אחד שעבר פוטושופ מזעזע כדי להסתיר את הזקן המגוחך עליו הוא חתם חוזה בשביל “משימה בלתי אפשרית 6” ואולי אם הלכתם קצת יותר רחוק בפילומוגרפיה שלו אתם תזהו אותו כהרוזן צ’ארלס ברנדון מהסדרה “שושלת טיודור”, אך עבור החברים שלו הוא בעיקר גיימר נלהב שהצליח לפספס שיחת טלפון חשובה מאותו זאק סניידר כי הוא היה שקוע במשחק של “World of Warcraft”. עבור קאביל “המכשף” זה הרבה מעבר לתפקיד שהוא זכה באודישן אלא התגשמות חלום של ממש והוא דחף לליהוקו בתפקיד של גארלט מריוויה מהרגע שההפקה החלה לעבוד.

אז מה בעצם הסיפור?

כמו רוב סדרות הפנטזיה, גם “המכשף” מתקיים בעולם דמיוני לחלוטין, וכל היצורים שחיים בו נמצאים בתוך “היבשת” (בדומה לכדור הארץ לפני שגילו שהוא עגול) המתחלקת למספר ממלכות בתפאורה המזכירה, איך לא, את ימי הביניים (אשמח מתישהו לראות סדרת פנטזיה המתקיימת בהווה או לפחות בזמנים מודרנים בהם חשמל היא לא מילה גסה). הדמויות כוללות אנשים פשוטים, בני מלוכה, קוסמות וקוסמים שעובדים ברובם עבור אותם בני המלוכה, כמה דרקונים בקטנה, שדונים, גמדים ו-וויצ’רים (מכשפים) – בני תערובת (מוטאציות) בעלי יכולות לחימה וקוסמות שנאמנים בעיקר לעצמם, שנואים על ידי העם, ונשכרים לרוב כדי לתפוס או להרוג מפלצות מכל הסוגים והמינים.

הסיפור הראשי עוקב אחר שלוש דמויות מרכזיות: גארלט מריוויה (הנרי קאביל) – מכשף וצייד מפלצות מהולל וידוע לשמצה, יניפר מוונגרברג (אניה שאלוטרה) – קוסמת בעלת עבר מורכב, וסירילה מסינטרה (פרייה אלן) – נסיכה צעירה בעלת כוחות מיוחדים. השלישיה מובילה את העלילה ואת כל שאר הדמויות שבתוכה אל תוך פאזל כאוטי שמזכיר משחק שח-מט בכמה ממדים.

בנוסף ליניפר וסירילה, הסדרה גדושה בדמויות של נשים חזקות שמובילות קדימה את העלילה (המלכה קלנתה מסינטרה, טסאיה דה-וריס הרקטורית של ארטוזה, פרנג’ילה הקוסמת הסוררת ועוד) אך כמו תמיד גם הן בסופו של דבר מתדרדרות לקלישאות של שיגעון גדלות או ביטול עצמי לטובת שרות תחת גברים חלשים.

מעבר לפוליטיקה, דת, והבדלי מעמדות, הסדרה נוגעת בצורה דיי מעמיקה בגזענות, דעות קדומות המבוססות גנטיקה, וההשלכות של מלחמה, אבל אל תדאגו, לא הכל כבד ורציני, במיוחד לא כשיש את יאסקייר המשורר הנווד בסביבה.

מה עוד שווה לדעת?

העונה הראשונה כוללת בסך הכל 8 פרקים (זמן ממוצע של 50 דקות לפרק) שערוכים בצורה מאוד מבלבלת ולוקח בערך 7 פרקים להבין מי נמצא באיזה טיימליין ואיזה דמות, שייכת לאיזו ממלכה. שלא כמו סדרות אחרות, כאן לא “מעדכנים” את הצופה אם מדובר בפלאשבק, בפלאש-פורוורד או בהווה הנוכחי וזה עלול ליצור בלבול ותסכול כשמנסים ללמוד את הסביבה החדשה.

חסרון נוסף מגיע בצורה של חוסר סיפור רקע, לטובת אלו מאיתנו שלא קראו את הספרים או שיחקו במשחקים, לא היה מזיק איזה פרולוג על ההיסטוריה של הוויצ’רים – איך הם נוצרים? למה יש כל כך מעט מהם? למה הם לא מזדקנים? למה כולם שונאים אותם? – שאלות חשובות שלא התקבלו עליהן תשובות באף אחד מהפרקים של העונה.

לעומת זאת בעמודת היתרונות חייבים לציין שהלוקיישנים בהם צולמה הסדרה מרהיבים (הונגריה, פולין והאיים הקנריים) ועוזרים להעביר את ההרגשה של קפיצה לתוך עולמות פנטסטים מוסתרים. בנוסף, השקיעו לא מעט בתלבושות מהממות, עיצוב שיער, איפור, אפקטים מיוחדים וכל מה שמגיע עם העסקה, כך שזה לא נראה גרנדיוזי מדי, אבל עדיין מספיק מושקע כדי לא לאכזב את הגיימרים שציפו למראה אסתטי מסוים.

כמובן שישנה ציפייה להשוואה בין “המכשף” ל”משחקי הכס” אך למען האמת, מעבר לטרופים הרגילים של עולם הפנטזיה ותקציב אסטרונומי להפקה אני לא רואה יותר מדי מוטיבים משותפים בין שתי הסדרות.

חשוב לציין שהסדרה אינה מתאימה לילדים למרות שהאלימות יחסית מתונה, אבל לא חסר שם דם וגור כל פעם שמפלצת כלשהי מאבדת את חייה. ישנה גם נציגות נדיבה בתחום העירום (כמו תמיד, בעיקר נשי) בכל פרק, אך הרוב נעשה דיי בטאקט ולא מרגיש זול מדי.

נהניתם מהפרקים אבל הסתיים מהר מדי? אתם לא לבד! עבורי הפרק בו הסתיימה העונה מרגיש כמו חצי עבודה, לאו דווקא מבחינת איכות או השקעה אלא פשוט כקטוע באמצע. פחות קליפהאנגר ויותר הפסקה רנדומלית ברצף. והחלק הכי מתסכל? העונה הבאה תגיע רק ב2021!!! הפסקה ארוכה בין העונות ללא ספק תשפיע על ההצלחה של העונה הבאה. הרבה צופים ישכחו מהסדרה, יתקררו מההתלהבות, ולא ימהרו לחזור לצפייה וזה עלול לאיים על חידוש לעונות נוספות.

לסיכום:

במידה ודחיית סיפוקים זה הצד החזק שלכם, שווה לחכות עם הסדרה עד לשידור העונה הבאה, כך שלפחות תוכלו לקבל תחושה של עונה שלמה ברצף גם אם היא כביכול מחולקת ל2 חלקים. כך או כך, אני ממליצה לצפייה אבל עם הרבה סבלנות כי קפיצות זמן יכולות להיות דיי מתסכלות.

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא