ביקורת בקטנה: משפחת אדמס 2019

משפחת אדמס (אנימציה) – משודר בקולנוע.

מי נגד מי:

אוסקר אייזק – גומז אדמס

שרליז ת’רון – מורטישה אדמס

קלואי גרייס מורץ – וונסדיי אדמס

פין וולפהארד – פאגסלי אדמס

ניק קרול – הדוד פסטר

בט מידלר – סבתא

אליסון ג’ני – מרגו נידלר

אלסי פישר – פרקר נידלר

קונרד ורנון – לרץ’

הופעות אורח מצחיקות:

סנופ דוג – בנדוד זה

איימי גרסיה (לוציפר) – דניס

קת’רין אוהרה ומרטין שורט – ההורים של מורטישה

אורך הסרט: 87 דקות

משפחת אדמס קיימת בתודעה החל מ1938 והוצגה בכל מדיום אפשרי מקומיקס, לסדרות, סרטים, אנימציה, גיימינג, תאטרון ספרים ואפילו משחק של פינבול!

הקונספט של משפחה גותית ספק-אנושית ספק-מפלצתית כבש צופים בכל רחבי העולם ואפשר אפילו להחשיבם כהמשפחה המלכותית של עולם האימה.

למרות שבפועל הם לא באמת מפחידים והם הרבה יותר אנושיים משכניהם הנורמטיבים, הם תמיד היוו דוגמא מצויינת לצורה השטחית בה החברה מקבלת את השונים ממנה ושביטוי עצמי ואינדיווידואליזם נחשבים מושגים נדירים.

בעיבוד המודרני, כל ניסיון להעביר את האג’נדה של משפחת אדמס בצורה חתרנית נזרק החוצה מהחלון ומההתחלה הם הוצגו כקורבנות תמימים לרדיפה המונית של חברה שיפוטית.

כבר בערב החתונה של מורטישה וגומז המשפחה המורחבת נאלצה לברוח ולהשאיר את ביתם האהוב מאחוריהם ולחפש מקום מגורים חדש בו הם יוכלו לחיות בשקט ובשלווה מבלי לחוות הטרדה מהשכנים.

המשפחה מצאה את המקום האידיאלי עבורם בטירה רדופת רוחות/מוסד לחולי-נפש שנסגר וחיו חיים שקטים ונטולי רדיפה עד שמרגו נידלר, מנחת תוכנית ריאלטי בסגנון “אקסטרים מייקאובר” החליטה להקים שכונה “מושלמת” בעיירה הנטושה והגדירה מחדש את המושג “שכנות טובה”.

למעט סגנון האנימציה שאליו אני לא כל כך מתחברת אין לי ולו מילה רעה אחת לומר על הסרט הזה. העיבוד המודרני הוא מקסים, מצחיק ונגיש בצורה חיובית לכל המשפחה.

הוא מעביר בצורה ישירה ונטולת בולשיט את השיעור המאוד חשוב של לקבל את השונה ממך ושאסור לשפוט את הקנקן אלא את מה שבתוכו.

חברי משפחת אדמס הם למעשה משפחה מאוד מאוחדת ומאוגדת שרוצה לבלות יחדיו אך כוללת גם בתוכה דינמיקה מוכרת של קרובי משפחה שיפוטיים, לחץ להרשים ולרצות, והתפתחות של מערכות יחסים בין הורים לילדים בשנות ההתבגרות שלהם.

בנוסף, כדי להדגיש שמרד נעורים קיים בכל משפחה באשר היא, הדמויות של ונסדיי ופארקר הן מראה מצויינת אחת של השניה, וכל אחת מהן מצחיקה ונגישה בדרכה שלה ואהבתי את הבחירה להציג את האנשים “הנורמטיבים” באור השלילי בזמן שמשפחת אדמס “האאוטסיידרים” הם האידיאל החדש.

לסיום, אני ממליצה בחום על הסרט לכל המשפחה. גם ילדים קטנים יהנו ממנו ויצחקו הרבה.

הסרט קליל, זורם, נעים, בעל ערך מוסף והרבה יותר מוצלח ממה שחשבתי שהוא יהיה.

ציון: 8

נ.ב – שווה גם להאזין לפסקול יש בו הפתעות נחמדות.

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא