WWE Evolution – סקירת אירוע

לא כל יום את זוכה לצפות בהיסטוריה קורה. לא כל יום חלומות מתגשמים ולא כל יום תקרת זכוכית נשברת.

אמרתי זאת בעבר ואומר את זה שוב, אני מרגישה ברת מזל לחיות בעולם שמשתנה ומתקדם צעד אחר צעד לקראת שיוויון מגדרי.

שינוי לא מתרחש בין לילה והדרך עוד ארוכה ומפותלת לפני שנגיע ליעד אך עבורי, ביום ראשון האחרון, קפצנו כמה צעדים קדימה עם אירוע הנשים הראשון של ה – WWE.

סביר להניח שלא מעט מכם ירימו גבה, איך אירוע בידורי, בספורט שנחשב יותר הופעה מאשר תחרות ספורטיבית יכול לסמל שינוי כזה גדול בחברה ולנשים?

התשובה היא פשוטה – בעבר לנשים היה מזל אם הם היו זוכות לקרב אחד באירוע גדול, ההשקעה בקווי העלילה שלהן היתה מינימלית, רוב הזמן הן היו מנהלות, חברות, מלוות ובמקרה הטוב דיוות אבל ממש לא מתאבקות. הקרבות שלהן היה הזמן בו כולם הלכו לשירותים, לקנות חטיפים והזדמנות למתוח את הרגליים ולחלץ אברים באירועים הארוכים, אבל השנים האחרונות הביאו איתן רוח חדשה, הדיוות הפכו למתאבקות, הקהל הביע באופן בוטה בוז למה שעד עכשיו היה הסטנדרט שהוא דוגמניות שהפכו לדיוות ולא הסכים לקבל פחות מספורטאיות מקצועיות.

לאט לאט נשים החלו לקבל שני קרבות באירוע ולפעמים אפילו יותר. הן קיבלו קרבות סולמות, שולחנות, Elimination Chamber, Royal Rumble, Hell In The Cell, Money In The Bank, אירוע מרכזי ברסלמניה, קרב אליפות הנשים הראשון באירוע במזרח התיכון ועוד.

כל ההתפתחות הזאת הביאה אותנו להשבוע, בו הגענו לפסגת השיאים עם אירוע שלם, שכולו מוקדש לקרבות נשים, עם הופעות אורח של מתאבקות מכל הזמנים בערב על טהרת הכוח הנשי והן הצליחו, ובגדול.

אני אומרת "אותנו" כי במידה מסוימת ההישג הזה הוא של כולנו, הנשים שקורעות את התחת בזירה יום ולילה אבל גם של הקהל שדרש קרבות נשים, שדרש מרצ'נדייז של נשים, שדרש שהנשים יהפכו מדיוות למתאבקות ואותו קהל שמילא ארנה של אלפי אנשים באירוע שכולו ספורט נשים.

איזה עוד ענף ספורט (או אם אתם מתעקשים, ספורט בידורי) הצליח להגיע לרמה של מיליוני מעריצים מסביב לעולם הדורשים לראות את האתלטיות שלהם מקבלות יותר ויותר?

והמתאבקות? הן הוכיחו אחת ולתמיד שכל מה שגברים עושים הן יכולות לעשות גם ואפילו יותר טוב. הן מחזיקות קרבות, הן נותנות אירועים מרכזיים, הן חזקות בפרומואים, הן אתלטיות בטירוף, הן כריזמטיות וכייף לראות אותן בזירה.

בשנה האחרונה מצאתי את עצמי מעבירה קדימה קרבות של גברים כדי להגיע לקרבות של הנשים. מצאתי את עצמי מתרגשת, מריעה, צועקת וקופצת בגלל שקרבות הנשים גנבו את ההצגה וסיפקו את ההיילייט של האירוע.

אז בזמן שיהיו אלו שיגידו שזה לא נחשב והכל מבוים אני אמהר להשתיק אותם ולהבטיח שסכומי העתק שהחברה המפלצתית הזאת הרוויחה בעקבות האירוע הזה מוכיחה אחרת, ולא אתן להם לקחת מאיתנו את ההישג המדהים הזה, שדאג שאהיה עם צמרמורות ועור ברווז ליותר מ3 שעות.

אז מה היה לנו באירוע הענקי ופורץ הדרך הזה?

האירוע נפתח עם הופעה מוזיקלית של ליזי הייל (סולנית היילסטורם) וניטה שטראוס (הגיטריסטית של אליס קופר) – נשים פורצות דרך בזכות עצמן בתחום המוזיקה.

הקרב הפותח של האירוע היה להפתעתי קרב הזוגות של ליטה וטריש מול מיקי ג'יימס ואלישה פוקס כשאלקסה בליס מחוץ לזירה על תקן מנג'רית. אני מודה שהתאכזבתי שאלקסה נפצעה ולדעתי קרב סינגלס שלה מול טריש היה יכול להיות מעניין הרבה יותר מהקרב זוגות שקיבלנו.

ליטה, אחת המתאבקות האהובות עלי אי פעם, היתה לצערי חלודה ממש. הרגיש כאילו היא זזה בסלואו מושן והמתאבקת לא הצליחה לבצע כמו שצריך כמעט אף אחד מהספוטים שלה, אבל אני אסלח לה, כי ברור ש"רינג ראסט" עושה את שלו והיא אחרי הכל בהיכל התהילה בזכות ולא בחסד.

טריש לעומת זאת היתה בכושר שיא, סביר להניח שבגלל עסק היוגה שלה והיא היתה כמו פצצת אנרגיה שנתנה הופעה מעולה, במיוחד כשהיתה בזירה עם מיקי ג'יימס. אני מעדיפה שלא להתייחס לאלישה פוקס שאולי ותיקה בתחום יחסית אבל לחלוטין זוועתית ונטולת כריזמה בזירה.

הקרב הסתיים איך לא בנצחון של טים בסטי כשטריש וליטה קטפו את הניצחון.

הקרב הבא בקארד היה הבאטל רויאל שכלל בתוכו 20 נשים מוכשרות יותר ומוכשרות פחות מכל הזמנים, אציין שהכניסה של אלונדרה בלייז עשתה לי צמרמורות של התרגשות, נזרקתי בחזרה 25 שנים אחורה לקרב האייקוני של אלונדרה ברסלמניה 10. מישל מקול, שבילתה את השנים האחרונות בלעודד את בעלה (אנדרטייקר) מאחורי הקלעים היתה בכושר זירה מטורף ולרגע קטן אפילו חשבתי שיש מצב שהיא תנצח ותעשה קאמבק.

ואם כבר מישל מקול, הייתי ממש שמחה אם היו קובעים קרב בין האייקוניקס ללייקול, זה היה יכול להיות קרב העברת לפיד מעולה לנשים.

 בחזרה לבאטאל רויאל, הרביעיה האחרונה: אוסקה, אמבר מון, ניה ג'אקס וטמינה סנוקה או כמו שאני קוראת להן, ארבעת הפרשיות האמיתיות, נתנו בראש והלהיבו את הקהל, אך היה ברור לי לחלוטין שלא נראה את ניה מודחת על ידי מתאבקת בודדה וכמארקית שלה שמחתי לראות אותה מנצחת וכמובן טיזר לקרב מול בת הדודה שלה, טמינה.

קרב הגמר של "המיי יאנג קלאסיקס" היה בין איו שראיי היפנית לטוני סטורם הניו זילנדית והיה קרב נוטף פוטנציאל, אין ספק ששתיהן לא מנוסות מספיק כדי להחזיק קרב ארוך וממוקצע אבל הן בהחלט נתנו בראש עם הספוטים והן יכולות לעשות חיל בNXT וכשיגיע הזמן כל אחת מהן תראה נפלאה ברוסטר הראשי. במיוחד טוני סטורם, המנצחת בקרב, אני צופה לה עתיד מוצלח, לפחות אחד כזה יותר מאשר הזוכה הנעלמת של Tough Enough שרה לי.

הקרב הבא של הריוט סקוואד, סטייבל הנשים המוצלח ביותר שהיה כבר שנים, עם פוטנציאל להיות מינימום כמו השילד מול ביילי (שמישהו ישנה לה כבר את הגימיק כי בא לי להקיא ממנו), סאשה בנקס (הבוס זקוקה לזריקת אנרגיה כי היא היתה ממש לא מרוכזת) ונטליה (מיצית את עצמך כבר ממזמן). הקרב הזה היה אולי הכי משעמם בערב מבחינתי. כי למרות שעל הדף ששת הנשים הללו מוכשרות כל אחת בדרכה, הקרב היה פשוט יבש וחסר טעם. הניצחון של הפייסיות ביילי, סאשה ונטליה היה צפוי וגם דיי מיותר, הייתי מרוצה הרבה יותר אם הריוט סקווד היו לוקחות את הקרב, הן הרבה יותר לוהטות כרגע.

קרב הנשים של NXT – שיינה לוחמת ה-MMA מול קאיירי סיין הפיראטית, אני מודה שבשלב הזה של הערב הייתי כבר קצת עייפה, ואני לא ממש מתחברת לדמות של קאיירי אז היא דיי נראתה לי כמו בדיחה, אך יש לה כמה ספוטים טובים להציע. לעומת זאת שיינה היא לוחמת נפלאה אבל ממש לא מתאבקת, ובזמן שרונדה ראוזי, מעריצת האבקות ותיקה, עפה על טירונות האבקות ועושה כל מה שביכולתה לשנות את הסגנון שלה מלחימה לההיאבקות, שיינה נאחזת חזק בסגנון ה-MMA, וחוץ מלהפחיד אין לה שום דבר מעניין להציע. גם ההתערבות של חברותיה ה"לוחמות" שמתעקשות לקרוא לעצמן גם "ארבעת הפרשיות" (אז עכשיו יש שמונה פרשיות?) וגם המראה החיצוני הלא כל כך אטרקטיבי של שיינה לא תורמים למוניטין שלה כמישהי שיכולה להשתלב בדוויזיית הנשים כמו שצריך וחוץ מקרב עתידי בינה לבין רונדה ראוזי אני לא רואה מה יכולים לעשות איתה בהמשך.

 קרב הערב, בין אם הוא היה אמור להיות המיין איוונט או לא, היה ללא ספק של שארלוט מול בקי לינץ'. אני אומנם לא עוקבת באופן קבוע אחרי התוכניות השבועיות אבל כבר יותר משנה אני טוענת שמתוך הרביעיה של שארלוט, בקי, סאשה וביילי –  בקי יצאה הכי מופסדת. היא קיבלה את התדמית של הלוזרית, זאת שכמעט מנצחת אבל בסוף לא, ובזמן שסאשה ושארלוט עשו תחרות מי זוכה ביותר אליפויות ומי מקבלת קרבות רסלמניה או קרבות פעם ראשונה (Hell In The Cell וכו), בקי נשארה מאחור, כך שההחלטה להפוך אותה להיל היתה חכמה מאוד, במיוחד שהקהל החזיק בתסכול יחד איתה, אז היא אומנם עשתה טרן על החברה הכי טובה שלה (עלק), אבל היא זכתה באהדת הקהל, שלחלוטין מיצה כבר את שארלוט מכל הכיוונים, ובמקום להפוך להילית שנואה היא יותר טווינרית קשוחה. כמו שצריך.

קרב Last Woman Standing היה ארוך, מתיש (לטוב ולרע) והעביר לנו את התחושה של כמה קשה הן עבדו כדי להכניע אחת את השניה, לא רק בעזרת ספוטים מרשימים אלא בזכות עבודה קשה בזירה ולמרות כמה בוצ'ים מצד שארלוט שלא ממש זרמה עם השולחן או הצליחה לבצע את המונסולט המפורסם בהצלחה, היא פיצתה על זה עם כמה מהלכים שכן עברו כמו שצריך. מה שכן, אני לחלוטין לא קונה את שארלוט כקורבן, אבל בהחלט קונה את בקי כמישהי שמגיע לה לפרוץ והיא עשתה את עבודה נהדר. שמחתי מאוד לראות אותה מנצחת בקרב (לשם שינוי).

הקרב האחרון של הערב הציג את רונדה ראוזי מול ניקי בלה, כשברי בלה בפינה של אחותה, כמו תמיד. הקרב היה קצת מאכזב, ניקי הפכה למתאבקת מוכשרת בשנים האחרונות וזה היה קצת מתסכל לראות אותה מנסה לחזור לימים של ההתחלה כדי לתת לרונדה לצאת אובר. רונדה שאומנם לוחמת מעולה ומעריצת ההאבקות לא לגמרי עדיין שם מבחינת המעבר מה-MMA לרסלינג ולמרות שהיא בהחלט עובדת קשה ומתאמצת היא לא נמצאת באותו מקום כמו מישהי שנמצאת בזירה הזאת למעלה מעשור. העלבונות האישיים היו קצת מיותרים לדעתי, אבל אחרי הכל לארגון לא אכפת לזרות לכולם מלח על הפצעים לשם הבידור ההמוני, קשה לי לומר שהייתי מופתעת שרונדה זכתה אבל לדעתי היה יכול להיות מעניין יותר אם ניקי היתה מנצחת. ההשערה שלי היא שהבוקינג רצה לראות את רונדה מול בקי לינץ' באירוע הבא ובגלל זה הקרבות הסתיימו כמו שהם.

לסיכום, אתן לאירוע את הציון 8, היו קרבות טובים יותר וכאלה פחות אך עצם קיומו היה מדהים וכל הנשים שהשתתפו בו מדהימות, החל מהשדרניות, מכריזות, מאמנות, שופטות וכמובן המתאבקות עצמן.