WANDAVISION: סקירת עומק לסדרה

לפרנצ’ייז הענקי הידוע בתור היקום הקולנועי של מארוול יש יתרון/חסרון ענקי שמאפשר לו להיות כמה צעדים קדימה כנגד שאר התוצרים בז’אנר הקומיקס המגיעים מאולפנים אחרים – וזה, שהכל מחובר וארוג יחדיו לתוצר אחד ענקי ואינסופי.

מצד אחד, זה נותן לצופים חוויה ארוכת טווח שמשאירה אותם נאמנים, אחרי הכל אי אפשר להפסיק לראות באמצע, תמיד רוצים לדעת מה החלק הבא בפאזל הענקי שנקרא מארוול, וגם כשהם לא לגמרי מחברים את כל החלקים, תמיד יהיו אזכורים לייקום הגדול יותר כדי שהצופים ימשיכו לפתח תיאוריות ולחפש רמזים.

היקום הקולנועי של מארוול, שלמעשה הוא גם יקום טלוויזיוני, כולל בתוכו לא פחות מאשר 23 סרטי קולנוע באורך מלא ו-13 סדרות טלוויזיה, חמישה סרטים קצרים הנקראים one-shot שמציגים דמויות וסיפורים המתחברים כולם בדרך כלשהי לפרנצ’ייז המאסיבי ו-11 סרטים ו12 סדרות הנמצאים בשלבים שונים של הפקה שלא יצאו עדיין.

כאן נמצא גם החיסרון הגדול של פרנצ’ייז כל כך ענקי, צריך להיות מאוד נאמנים כדי להמשיך לעקוב אחרי הכל ועוד לזכור את כל הפרטים הקטנים, קשה מאוד להיכנס לצפייה באמצע כי מעט מאוד מהסרטים או הסדרות עומדים בזכות עצמם ואם לא ראיתם את כל מה שהגיע לפני, תפספסו לא מעט מידע.

בדיוק בגלל זה סדרה כמו “וונדה ויז’ן” לא נועדה עבור הצופה המזדמן, ונבנתה מהפרק הראשון ועד האחרון, מאינספור רמזים, אזכורים, חלקיקים, והפתעות, שכולם דורשים ידע מוקדם, אז אם לא ראיתם את רוב סרטי “הנוקמים” יהיה לכם קשה מאוד להבין את הניואנסים הקטנים והגדולים של הסדרה.

מבחינת ציר הזמן, אירועי “וונדה ויז’ן” מתרחשים כמה שבועות לאחר סיומה של מלחמת האינסוף (לאחר “הנוקמים: סוף המשחק”) כאשר כל הדמויות הרלוונטיות מתו או חזרו לחיים לאחר “הבליפ” ו-וונדה מתאבלת על מותו של ויז’ן ומכאן זה כמובן,המון המון ספויילרים!

כדי להבין את הסדרה צריך לפני הכל לדעת שלוונדה יש את היכולת ליצור מחדש מציאות, אבל זהו כוח שהיא לרוב משתמשת בו לא בכוונה או בחוסר מודעות, לפחות בהתחלה. בקומיקס וונדה משתגעת ויוצרת מציאות חדשה לגמרי באירוע קומיקס שנקרא “House of M” בה אביה הביולוגי מגנטו (כן, הנבל-על מהאקסמן) ואחיה התאום קוויקסילבר משחקים דמויות מפתח. באופן כללי לא מעט רפרנסים, דמויות ואפילו סצנות שלמות ב”וונדה ויז’ן” נמשכים מאותו אירוע קומיקס אך כדי לא לבלבל אתכם אשים את זה כרגע בצד.

את “וונדה ויז’ן” ניתן בעיני לחלק ל-2 חלקים: החצי סדרה בה וונדה על פני השטח חסרת מודעות למדוע החיים שלה לצד בנזוגה המנוח מתקיימים בקונסטלציה של סיטקומים אמריקאים החל משנות ה50, בקפיצות שבועיות של עשורים, והחצי השני בו וונדה מבינה שהיא בשליטה על כל מה שקורה סביבה ומסבירים לצופים בהדרגה מה המשמעות של כל אירוע קטן וגדול לא רק בסדרה אלא אפילו בסרטים בהם הדמות של וונדה הופיעה עד כה.

עבור חסרי הסבלנות, 2 פרקי הפתיחה הם אולי לא ההתחלה הכי מלהיבה שיש, כיוון שהם לא מספקים הרבה כיוון עלילתי והם מתמקדים בעיקר בבנייה ויזואלית של עולם החלומות בו וונדה וויז’ן חיים את החיים שלהם כזוג נשוי בעיירה קטנה בשם “ווסטוויו” אבל שווה להחזיק מעמד לפחות עד הפרק הרביעי בו יסבירו לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת.

נקודה מעניינת שאנחנו נוגעים בה בפרקים מתקדמים היא שוונדה גדלה בסקוביה וצפתה יחד עם המשפחה שלה בסיטקומים אמריקאים שיצרו אצלה רושם לגבי איך משפחה אמריקאית טיפוסית אידיאלית אמורה להיראות במערב ועל כן שם העיירה west view , כמו כן, ככל שקווי העלילה, סגנון הצילום ופרטי ההפקה בסיטקומים השתנו והתפתחו עם השנים, כך גם המציאות של ווסטוויו השתנתה, לפי התפיסה של וונדה על איך החיים המשפחתיים אמורים להיות.

אז כאמור שני הפרקים הראשונים הם בשחור-לבן, ומציגים את הויזואליות המלוטשת של סדרות משנות ה50 וה60 בהן הכל החל מהמראה, הסטיילינג, הקרדיטים ואפילו סצנות שלמות מבוססות על סדרות כמו “מכושפת”, “אני אוהב את לוסי”, “המופע של דיק ואן דייק” ועוד.

בסדרה בתוך הסדרה, גם וונדה וגם ויז’ן לא זוכרים את החיים שלהם לפני כן, או מה הם בדיוק אמורים לעשות במציאות החדשה בה הם נמצאים, אבל הם כן מודעים לכך שעליהם להסתיר את הזהות האמיתית שלהם, ועל כן ויז’ן מראה את פרצופו הסינתטי רק בתוך הבית מול אישתו, כאשר וונדה משתדלת לשמור על כוחות הקסם שלה הרחק מעיניים חטטניות וב”ווסטוויו” יש זוג עיניים מאוד חטטניות שמגיעות עם השכנה אגנס (קתרין האן הנהדרת), דמות שמההתחלה דיי ברור לקוראי הקומיקס מי היא באמת, אך גם מבלי להגיע עם ידע קומיקסי מוקדם, ניתן לסמן אותה מהרגע הראשון כדמות חשודה, המעורבת קצת יותר מדי בענייני השכונה, ואיכשהו תמיד נמצאת כשוונדה מפעילה את הקסמים שלה. 

בפרק השני, בין מערכון קומי אחד לשני, אנחנו נחשפים לשתי דמויות חדשות, דוטי (המגולמת על ידי אמה קאופליד הנהדרת מבאפי ציידת הערפדים) סנובית מנהיגת הנשים בעיירה ואחראית על כל האירועים,  וג’רלדין (טיונה פרריס) שכנה חדשה וחביבה שלא ממש זוכרת מי היא ומה היא עושה שם, אך אנחנו יודעים מההתחלה שהיא למעשה מוניקה רמבו, הבית של מריה רמבו, חברתה הטובה של קפטן מארוול. החשיבות של שתי הדמויות האלו היא למעשה 2 הצדדים של המטבע, שכן, הדמות של דוטי מסומנת מההתחלה כאויבת של וונדה, אינטרסנטית, ואחת שהמילה “שטן” נזרקת לצידה בכל הזדמנות שקיימת, לעומת ג’רלדין/מוניקה, שמהרגע הראשון מתחבבת על וונדה והופכת לבעלת ברית לאורך כל הסדרה. 

לאחר פרק שלם שבו וונדה יוצאת מגדרה להסתיר את הקסמים שלהם כדי להשתלב בחיים השקטים של המציאות החדשה, ויז’ן מהרגע הראשון מפקפק במציאות המוזרה, שואל שאלות ומנסה לחשוף את האמת, מה שרק מתבקש בשל היותו “מערכת אנליטית סינתטית”. וונדה מנסה להתמסר לאשליה כדי שהם יוכלו לחיות חיים רגילים ונורמלים מבלי לזכור את טעויות העבר ונסחפת עם הפנטזיה של “עבור הילדים” ומסיימת את הפרק מאוד הריונית ועם ראיית עולם המשתנה באופן מילולי לצבעוני.

גם בפרק השלישי אנחנו שומרים על המבנה הסיטקומי, אך הפעם התקדמנו לאסתטיקה של שנות ה70 המבוססת על תוכניות כמו “המופע של מרי טיילור מור”, “משפחת בריידי” וכו כשהדגש הוא כולו על משפחות, ולכן בפרק זה, וונדה חווה הריון מזורז שנועד להביא ללידה מהירה של התאומים שלה (שוב, בדומה לקומיקס) ולהראות את השינויים בכוח של וונדה וכמה חזקה היא נעשית כשהיא מוחקת ומשנה את דעתו של ויז’ן כל פעם שהוא חושד במשהו. אך שליטה בכוחות זה לא בדיוק הקטע של וונדה וככל שההריון מתקדם, כך הכאוס מתגבר בכל העיירה כולה, מה שמביא את ג’רלדין לעזור לוונדה עם הלידה המזורזת, אך מאפשר לה לזכור מי היא באמת, לפחות לרגע, וכשוונדה מספרת שהיא בעצמה היתה תאומה, ג’רלדין/מוניקה מזכירה לוונדה את אחיה שנהרג על ידי אולטרון ואוטומטית מסמנת את עצמה כמטרה עוינת עבור וונדה שתעשה הכל כדי לשמור על שלמות האידיליה שהיא יצרה לעצמה, ולכן היא מנצלת את הכוחות שלה לפלוט את מוניקה החוצה מהעיירה והאשליה שהיא יצרה סביבה.

נקודה ששווה לשים לב אליה היא שזמן הוא מוטיב מאוד מרכזי בסדרה, כל הפרסומות מתייחסות לזמן, מציגות שעונים, ספירות לאחור, שינוי זמן, הפסקה מהזמן, בריחה מהזמן וכשזה מגיע לאירועים חשובים בפרקים הזמן זז מאוד לאט או מאוד מהר. כמו כן, הזמן הוא המוטיב העיקרי במערכת היחסים של וונדה וויז’ן שרק רצו קצת זמן לעצמם לפני שהם שוב היו צריכים לצאת ולהציל את העולם. 

מאסתם בסיטקומים הזויים? ובכן הפרק הרביעי הוא במיוחד בשבילכם.

מחוץ לטלוויזיה, בעולם האמיתי, מתחיל פלאשבק של מוניקה רמבו, חוזרת לחיים, לאחר שהיא נעלמה לחמש שנים כחלק מהבליפ של ת’אנוס. מוניקה שנראתה לאחרונה כילדה בקפטן מארוול, היום אישה צעירה, ונעלמה בזמן שאמא שלה, מריה רמבו, נפטרה מסרטן. מוניקה חוזרת למקום עבודתה, הסוכנות הממשלתית SWORD, שאמא שלה עזרה להקים כדי להתמודד עם איומים מהחלל אבל גם עם חברים מהחלל (ע”ע הסקרולס) , אך המנהל החדש הייוורד (ג’וש סטאמברג) לא ממהר להחזיר את מוניקה לתפקיד שלה בחלל, למרות תסכולה הרב ומבהיר לה שהוא היה צריך להתמודד עם קשיים מטורפים במהלך חמשת השנים בו כולם נעלמו. בינתיים אנחנו למדים שווסטוויו היא אכן עיר אמיתית בניו ג’רזי, ובהתאם לכך כל האנשים שבה אמיתים גם הם, אך הם נמצאים תחת סוג של “כישוף” (או אשליה) שמונעת מהם לעזוב את העיר ולשחק דמויות סיטקום במציאות של וונדה.

מוניקה מצטרפת לחקירה של סוכן הFBI  ג’ימי וו (רנדל פארק שגם הופיע ב”אנטמן והצרעה”) כדי לנסות לחקור את מצבה של דמות אשר נמצאת בתוכנית הגנה לעדים וככל הנראה נעלמה בתוך “ווסטוויו” המגודרת על ידי סוג של שדה כוח המונע מאנשים לצאת וגם להיכנס, עם זאת, אותו שדה כוח לא מונע ממוניקה להישאב פנימה לתוך העיירה ומיד לאחר מכן SWORD מקימים בסיס צבאי סביבה, כפי ששילד עשו הזמנו בת’ור, והם מביאים לעזרה את דרסי לואיס (קט דנינגס המופלאה), לשעבר העוזרת חסרת התועלת של ג’יין פוסטר, שעכשיו היא לא פחות מאשר דוקטור. במשך הפרק כולו, דרסי וג’ימי מצליחים להבין מה קורה בתוך “האשליה” של של וונדה, הם מוצאים את התדר שמשדר את הפרקים בסדרה, מאתרים את הזהות האמיתית של רוב הדמויות בעיירה, ומעלים תיאוריות של מה באמת קורה שם. 

חיבור נוסף שהפרק מספק לנו הוא שהקול של ג’ימי הוא זה שנשמע ברדיו בפרק השני בו וונדה שומעת מישהו קורא לה ושואל אותה אם היא בצרה, ואנחנו רואים את כל הניסיונות השונים של SWORD לשלוח סוכנים ומכשירי ריגול אל תוך העיירה כדי להבין מה קורה שם.

הפרק הרביעי הוא אחד החשובים בסדרה כולה, הוא מנותק לגמרי מהסטיילינג של הסיטקום והוא עונה על כל השאלות שהיו לצופים עד כה. כך שאם הייתם מאלה שהתייאשו בשלב מוקדם בגלל פרקים מבלבלים והזויים, פרק ארבע יעשה סדר בבלאגן.

בפרק החמישי קפצנו לשנות ה80 המופלאות המושפעות מסדרות כמו “אריזה משפחתית”, “קשרי משפחה” והסדרה של האחיות הגדולות של אליזבת’ אולסן “צער גידול בנות”, בהן וונדה וויז’ן מנסים לגדל את התאומים שלהם בקושי רב, תוך כדי שהם מאיצים את הגדילה שלהם כמה שנים קדימה. וונדה לא מצליחה לשלוט בהם עם הכוחות שלה לאורך כל הפרק מה שמראה שהם ישות אוטונומית שלא נמצאת תחת השליטה שלה והם נועדו לשחק תפקיד גדול יותר בסדרה.

בנוסף לגדילה המואצת של התאומים, נראה שוונדה מתחילה להרגיש שהאשליה חומקת מבעד האצבעות שלה. היא מנסה לשמור על הילדות של התאומים, שעכשיו בני עשר, אותו גיל בו הילדות הסתיימה עבור וונדה ואחיה פייטרו, היא לא מצליחה להשתיק את החששות של ויז’ן לגבי המציאות בה הם חיים ויש גם סצנה מוזרה בה אגנס שוברת דמות ושואלת את וונדה אם להתחיל את הקטע מחדש, בזמן שוונדה המבולבלת מסתכלת עליה כאילו היא לא מבינה למה היא מתכוונת. נראה שוונדה אומנם יצרה את האשליה אבל היא לא מודעת לכך שכולם מסתכלים עליה “כבמאית” וחוששים לחייהם ולכן עושים כל מה שהיא מבקשת. 

במקביל עם ההתקדמות הטכנולוגית של הסדרות, ויז’ן מגיע למצב בו הוא יכול לדבר עם מחשבים ומקבל הודעה מוצפנת שנשלחת על ידי דרסי, נורם השכן אפילו לרגע משתחרר מההשפעה של וונדה ומנסה לשכנע את ויז’ן לעזור לו למצוא את אחותו לפני שהוא מוחזר חזרה לדמות שניתנה לו.

כל הרגעים בסדרה בהם התושבים מצליחים לכמה רגעים להתנער מהשליטה המוחית של וונדה הם ממש מצמררים וגורמים לקהל להסתכל  על וונדה בצורה לא כל כך חיובית (כשדוטי נחתכת מזכוכית שבורה ושומעת את הודעת המצוקה של הסוכן וו ברדיו, כשהרופא שילד את הבנים אומר שהוא לא באמת יכול לעזוב את העיר לחופשה, שאגנס מבקשת מוונדה הערת במאי, כשנורם בפאניקה מחפש את אחותו, כשהדוור אומר לבנים של וונדה שאין להם מה לדאוג כי אמא שלהם לא תיתן לכלב שלהם ללכת רחוק ועוד).

בשלב זה ויז’ן כבר מודע למציאות “האמיתית” ואומר לוונדה שהיא לא יכולה לשלוט בו כמו שהיא שולטת בשאר האנשים והיא בתגובה מתחילה להריץ את כתוביות הסיום של הפרק ויוצאת מהחדר כדי לסיים את הוויכוח איתו אבל אנחנו כצופים יכולים לראות מה קורה עדיין בבית ומקבלים חתיכה נוספת בפאזל כשוונדה בוכה מתסכול שאין לה מושג איך הכל פועל, איך המציאות הסיטקומית בכלל נוצרה ומה אמור לקרוא הלאה, מה שמעלה שאלה מאוד ענקית: אם וונדה לא מבינה את “האשליה” יתכן שהיא לא הישות שעומדת מאחוריה.

אבל חכו, זה אפילו לא הרגע הכי מפוצץ בפרק (!!!) רק שחשבנו שהמצב לא יכול להיות יותר מתוח אז ההפקה מפילה עלינו את הפצצה האולטימטיבית: צלצול בדלת שמכניסה דמות חדשה, לא אחר מאשר, קוויקסילבר! אבל לא את פייטרו התאום האבוד של וונדה שגולם על ידי אהרון טיילור ג’ונסון אלא אוואן פיטרס שגילם את הדמות בייקום של אקסמן.

הליהוק מחדש הוא כמו כאפה ענקית כי הוא מראה שההפקה של הסדרה פותחת לנו דלת אל תוך המולטיוורס של מארוול וסוף סוף משלבת את סרטי האקסמן שהיו עד לאחרונה בבעלות של פרנצ’ייז נפרד לחלוטין.

אגב אקסמן, קריצה נוספת מתרחשת, כאשר וונדה יוצאת מחוץ למחסום כדי לאיים על המנהל הייוורד ומשתמשת באותו הטריק שמגנטו השתמש בסרט האקסמן הראשון כשהיא מכוונת את כל הרובים שהיו מכוונים עליה כלפי מי שאיים עליה מההתחלה. (והרי בקומיקס, וונדה ופייטרו הם הילדים של מגנטו). 

הראש מתפוצץ??? בהחלט!

אז איך ממשיכים מתגלית כל כך ענקית? הפרק השישי מתעסק בעיקר בזה, עם מוטיבים ויזואלים של שנות ה90 תחילת שנות האלפיים, אסתטיקה המושפעת באופן ישיר מהסדרה “מלקולם באמצע”, וקו עלילה שמנוהל בעיקר על ידי הדמויות של הילדים. זהו פרק הלוואין שמאפשר לדמויות להתלבש בתלבושות מדוייקות-קומיקס, התגשמות החלום הרטוב של כל מעריצי קומיקס באשר הם, ולמרות שהתלבושות מגוחכות ולא היו עוברות בשום קונסטלציה מעבר לפרק הלוואין בסטייל של שנות ה90, דווקא שם זה עובד הכי טוב שיש.

בנוסף בתוכנית הכי מטא שיש, מגיע גם פרק מטא, בו הבנים של וונדה מדברים אל המצלמה, מצלמים את המתרחש סביבם במצלמה משלהם ולבושים בדיוק כמו הדמויות שלהם בקומיקס – טומי, כ”ספיד” בעל יכולת הדומה לזאת של דוד קוויקסילבר, לרוץ ממש מהר, ובילי, כ”וויקן” בעל יכולות טלקנטיות לשמוע מחשבות וכמו אמא שלו, לתמרן את המציאות.

כמו כן, השלישיה האהובה עלינו דרסי, מוניקה וג’ימי מעלים את כל התאוריות של המעריצים לגבי מה גורם לשינויים בתוך העיירה, מדסקסים על הכוחות של וונדה, מערכת היחסים המתערערת עם ויז’ן, הסיבה “לליהוק מחדש” של פייטרו, וניסיון לבלום כל פעולה שעלולה לפגוע בוונדה המתוכננת על ידי המנהל הייוורד (כולל קריצה חמודה לסרט של ת’ור כאשר הם מסתננים לבסיס לבושים במעילי גשם).

וונדה בעצמה לא ממש מבינה למה אחיה המנוח פתאום נראה כמו מישהו אחר לגמרי והיא לאורך כל הפרק בוחנת ובודקת אותו לראות האם אכן מדובר בסוג של תאום אבוד מתוך המולטיוורס או מתחזה עם אינטרס מסוכן ומאפשרת לעצמה ולילדים שלה להפגין את היכולות הקסומות שלהם בפומבי, טרופ טלוויזיוני מוכר, כאשר יצורים על-טבעיים מנצלים את הכאוס השורר בד”כ בהלוואין כדי להיות עצמם מבלי שאף אחד ירים גבה.

ויז’ן לעומת זאת מנצל את דעתה המוסחת של וונדה עם פייטרו והילדים והולך לגבולות הרחוקים של העיירה כדי לבדוק מה קורה שם ומוצא בצורה קריפית למדי את שאר התושבים שוונדה לא מספיק חזקה לשלוט בהם כדי לתת להם סיפור שלם בעלילה והם פשוט עומדים שם תקועים בפעולות חוזרות בלי היכולת אפילו לדבר ואת אגנס שלבושה בתחפושת של מכשפה (נו, כולנו יודעים למה) והיא נמצאת תחת סוג של שיגעון, כשהיא שוב יוצאת מהדמות שלה ושואלת את ויז’ן אם היא מתה, כיוון שהוא מת, והאם הוא בא להציל את כולם בעיירה. בשלב זה, אפשר להגיד דיי בוודאות שאגנס רחוקה מלהיות תמימה והיא פשט בוחשת בקדרה כדי לעזור לויז’ן לזכור מי הוא וליצור חיכוכים נוספים עם וונדה, מה שבטוח זה שהיא מודעת לחלוטין מי היא או לפחות מה קורה סביבה בתוך האשליה והיא לא היחידה, גם פייטרו יושב עם וונדה ומנהל שיחה מלב אל לב כשהוא מחמיא לה על האבולוציה של הכוחות שלה מלתת סיוטים לאנשים ולזרוק כדורי אנרגיה באוויר לתפעול עיירה שלמה, ונראה שלוונדה כבר אין יותר אנרגיה להסתיר את מה שקורה והיא משתפת פעולה בשיחה.

החלק המשמעותי בפרק הזה קורה כאשר ויז’ן מנסה לצאת החוצה מתוך גבולות המחסום שסובב את העיירה וכשהוא עושה זאת הוא למעשה מתפרק בצד השני, מה שמראה לנו הצופים שויז’ן לא יכול להתקיים בחיים מחוץ לווסטוויו ושהאשליה היא הדבר היחידי שמחזיקה אותו בחיים. כמובן כדי להציל את ויז’ן, וונדה מגדילה באופן משמעותי את הגבולות של שדה הכוח של האשליה ומושכת פנימה את כל אנשי SWORD ודרסי ונותנת להם תפקידי קרקס בקצוות העיירה.

נמאס לכם מסיטקומים? ובכן כמעט וסיימנו, כאשר הפרק השביעי מתייחס לסדרות כמו “משפחה מודרנית” ו”המשרד” בו נשבר הקיר הרביעי ודמויות מדברות ישירות אל הקהל וכמובן המון מטא מטא מטא.

במהלך הפרק וונדה חובה סוג של התמוטטות נפשית, נמצאת רוב הזמן בבגדי בית ועם שיער מבולגן, סובלת מדיכאון בשל התפוררות האידליה שעזרה לה לברוח מהמציאות בה היא למעשה נאלצת לחיות לבדה בלי ויז’ן ומתמלאת ברגשות אשמה על מה שקורה לתושבי העיר,היא כבר מרוקנת לחלוטין ולא מסוגלת לשלוט בתקופת זמן ספציפית גורמת לכך שכל החלקים בבית שלה ובעיירה כולה מתחלפים לפריטים מתחילת האשליה בשנות החמישים עד זמננו.

מוטיב נוסף שמופיע לאורך הפרק נלקח היישר מ”המופע של טרומן” בו “ההפקה” מעכבת את ויז’ן בכל דרך אפשרית מלהגיע לביתו ולהתעמת עם וונדה והמציאות שהם לא יכולים להישאר בווסטוויו לנצח, למרות שעברו כבר כמה וכמה עשורים מאז שהתחילה הסדרה, בעולם האמיתי עברו רק מספר שבועות. 

לאורך כל הפרק ישנם קטעי ראיונות מאולצים ואפילו מגוכחים עד כדי כך שבשלב מסוים ויז’ן בעצמו מוריד את המיקרופון שתלוי על התחפושת שלו ואומר לצוות הצילום “מה לעזאזל אני עושה?” 

עוד קטע מטא מתרחש כאשר דרסי פוגשת את ויז’ן ומספרת לו שהיא צופה ב”וונד ויז’ן” מההתחלה והיא מאוד מחוברת “לעלילה”. באופן אישי, דרסי תמיד היתה אחת הדמויות האהובות עלי, ולא רק בגלל קט דנינג השחקנית שמגלמת אותה אלא כי היא תמיד הוסיפה אלמנט של אתנחתא קומית לסיפורים דיי כבדים וכי היא למעשה מייצגת את הצופה הממוצע. עצם זה שנותנים לה את האפשרות להתבטא ולזרוח ב”וונדה ויז’ן” זה בונוס ענקי מבחינתי לטובת הצלחת הסדרה.

אך בואו נחזור שניה לעלילה, כי בפרק 7 אנחנו מגלים את האושייה שעומדת מאחורי כל האשליה של ווסטוויו והיא לא אחרת מאשר אגנס, או כפי שאנחנו מכירים אותה באמת אגאתה הארקנס. בזמן שוונדה שלטה בבניית עולם החלומות שלה עם ויז’ן, אגתא היתה זאת שנתנה בוסט קוסמי לכל מה שהתרחש בעיירה. כפי שוונדה אמרה בעצמה, היא לא יודעת איך הכל קרה או התחיל, ואנחנו למדים שזאת היתה אגאתה כל הזמן הזה (פלוס שיר נושא קליט). לאורך הפרק אנחנו רואים קטעים בהם אגאתה היתה puppet master ושחתימת צבע הקסם שלה הוא סגול-כחול (כפי שהקסם של וונדה הוא אדום), מוטיב צבעוני שחוזר בפרק.

מה שמוזר בכיוון הזה בעלילה היא הבחירה להציג אגאתה כדמות “רעה” ומניפולטיבית, כאשר בקומיקס היא משמשת כמנטורית וחברה קרובה של וונדה, אחת שמלמדת אותה איך להשתמש בקסם שלה, וליצור את הילדים שלה, קצת כמו שהיא עשתה בסדרה, אבל כאן זה נעשה מאינטרס פרטי משלה, ומסקרן לדעת באיזה חוטים היא מושכת ולמה. בנוסף, בסדרה אגאתה אומנם שולטת בתושבי ווסטוויו אבל היא עדיין לא מוצגת כמסוכנת, במיוחד כשהיא דואגת לתאומים טומי ובילי מהשנייה שהם נולדו, אז גם אם ישנו אינטרס, היא לא מאה אחוז מרושעת כמו שרוצים שנחשוב שהיא.

בנתיים מחוץ לאזור האשליה של ווסטוויו, הסוכן וו מצליח למצוא בקבצים המוצפנים של המנהל הייוורד פרויקט המתייחס לשימוש בגוף של ויז’ן ככלי נשק ומחיקת הזכרונות שלו, ממש לפני שוונדה פרצה לבניין של SWORD והצילה/חטפה את הגופה שלו. זה מוסיף לנו רובד נוסף לתוכנית העל של היוורד והדגשה שהוא הבחור הרע, אבל בעיני זה יוצר בעיקר בלבול, האם יש צורך ביותר מנבל אחד? למה SWORD הפכו לגרסא הרבה יותר מסוכנת של שילד? ואיפה בכל הסיפור הזה נכנס מפיסטו?

עוד נקודה חשובה לדיון בפרק 7 מעבר לחשיפה הלא כל כך מפתיעה של אגאתה, זה סיפור המקור הקצרצר של מוניקה וההפיכה שלה ליישות מועצמת כשהיא פורצת דרך המחסום אנרגיה של וונדה ונכנסת שוב לעיירה, מה שמשנה פעם נוספת ואחרונה את המבנה הגנטי שלה, האטומים שלה משתנים, והיא זזה במהירות אור, מה שמחזיר אותה לפלאשבק קצרצר לשיחה שהיא ניהלה עם קרול ב”קפטן מארוול”, ומזכיר לנו שכל זה אפשרי רק כי היא אחת מ50% מהייצורים החיים שנעלמו בבליפ של ת’אנוס, וכל זה ביחד יוצר לנו את סופר מוניקה (AKA פוטון / ספקטרום), בדומה לקומיקס, והעיניים שלה זוהרות ומאפשרות לה לראות את העיירה כפי שהיא באמת ועוברת את טקס החניכה שכל הגיבורים עוברים כשהיא נוחתת עם ה superhero landing  המפורסם (ע”ע דדפול).

הלקח החשוב של הפרק הוא שהדרך היחידה בה וונדה יכולה להמשיך הלאה היא להכיר בכאב ובאובדן של ויז’ן האמיתי, כיוון שהיא יצרה את כל המציאות המזוייפת הזאת והתוכנית שבתוכה רק כדי להתחמק מהכאב שלה ולא להתמודד עם המציאות ובזמן שהיא מבינה את זה, אגאתה מנצלת את ההזדמנות וחוטפת את הבנים שלה.

הפרק השמיני הוא האהוב עלי בסדרה

לא רק שהפרק נותן לנו את סיפור המקור של אגאתה שמתחיל ב1693, השנה בה החלו משפטי המכשפות בסיילם ומראה לנו כמה חזקה ומורכבת הדמות שלה, הוא גם מספק לנו את סיפור המקור של וונדה (ופייטרו) כזה שמעולם לא קיבלנו בMCU כי ישר שתלו את הדמויות שלהם בסרט של “הנוקמים: עידן אולטרון” בו קיבלנו תקצור של מספר משפטים ממריה היל לגבי היכולות שלהם ומהיכן הם קיבלו אותן (הייל היידרה) ושם זה נגמר. אז הבחירה לא לספר יותר מדי על הדמויות היתה בגלל בעיית זכויות יוצרים מול אולפני פוקס שהחזיקו בזכויות של כל המוטנטים של האקסמן, המקור האמיתי של וונדה ופייטרו, אבל עכשיו שדיסני הם הבעלים של כל הדמויות שלהם בכל מרחבי המולטיוורס, סוף סוף ניתן לתת לוונדה סיפור מקור כמו שצריך והפרק כולו מורכב מאוסף של “סצנות שנמחקו” שמלוות את וונדה מילדות ועד ההווה.

אז נתחיל קודם עם אגאתה כי הסיפור שלה הרבה יותר פשוט, היא גדלה בCOVEN של מכשפות בסיילם, רצתה עוד כוח, ולמדה דברים אסורים דרך ה”דארקהולד” – ספר מיסטי בעל כוחות הרסניים, שכבר נתקלנו בו בעבר בסדרה של “סוכני שילד”, כאשר ניסו להוציא אותה להורג על שימוש בקסם אסור היא שאבה את הכוחות של שאר המכשפות והרגה אותן והעבירה את שארית חייה בחיפוש ולמידה של עוד ועוד כוח, מה שהוביל אותה ל”ווסטוויו” והאשליה הענקית שוונדה יצרה.

אגאתה היא מכשפה חזקה במיוחד והיא יודעת הרבה מאוד דברים שוונדה לא יודעת, כי וונדה לא גדלה כמכשפה ונתנו לנו להאמין שאת הכוחות שלה היא קיבלה מאבן המחשבה שהיה בחזקת היידרה, אך אגאתה לא קונה את הסיפור שמכרו לנו והיא מאיימת על וונדה בפגיעה בה ובילדים שלה אם היא לא תגלה מה הסוד שלה ליצירת אשליה כל כך חזקה כמו עיר שלמה שתקועה בתוך סיטקום.

מה שמעניין בסיפור זה שאגאתה מתוסכלת מהקלות הבלתי נסבלת בה הכוח מגיע לוונדה או אפילו נמשך אליה כמו מגנט. היא מנסה להבין איך קסם כל כך חזק עובד על אוטומט ולאורך הפרק אנחנו מבקרים בנקודות שונות בחיים של וונדה, נקודות ציון ששמענו עליהן בעבר, אבל לא באמת הבנו אותן לעומק וזה מה שהופך את הפרק לכל כך מרתק בעיני.

נקודת ציון ראשונה: וונדה והמשפחה שלה צופים בסדרות אמריקאיות – משפחת מקסימוף מאוהבת בקונספט של חיים בעולם המערבי, הם מדברים באנגלית בבית, צופים בסיטקומים אמריקאים מכל העשורים, ומפתחים פנטזיות לגבי עתיד בהיר יותר. בסצנה הזאת ניתן לראות את ההשראה לכל האזכורים, ההשפעות, הסטיילינג והדימויים של הפרקים הראשונים בבועה האידיאלית של וונדה.

נקודת ציון שניה: מלחמה בסקוביה והסיפור רקע של התאומים ששמענו ב”הנוקמים: עידן אולטרון”, כאשר טיל של סטארק נופל בסלון של משפחת מקסימוף, הורג את ההורים, בזמן שהתאומים נשארו קבורים יומיים מתחת להריסות, מחכים לראות אם הטיל יתפוצץ. אך הגילוי המפוצץ האמיתי הוא שלוונדה כבר היו כוחות קסם! לא מספרים לנו אם היא נולדה עם הכוחות (אבל סביר להניח שכן) וכנראה שלא היה לה מי שילמד אותה לשלוט או לתפעל את הכוחות שלה, אבל היא עדיין ידעה לעשות איתם משהו באופן אוטומטי, והסיבה האמיתית שהטיל של סטארק לא התפוצץ והרג את וונדה ופייטרו, זה כי היא השתמשה בכוחות שלה להשהות את הפיצוץ. MIND BLOWN.

נקודת ציון שלישית: וונדה נמצאת במעבדה של היידרה, לאחר שהיא התנדבה לתת להם לעשות עליה ניסויים עם אבן המחשבה מהשרביט של לוקי. מה שמדהים בסצנה הזאת ספציפית, ששוב רואים שלוונדה כבר היו כוחות קסם עוד לפני הניסוי עצמו, ושהאבן “בחרה בוונדה” כשהיא יצאה מהשרביט, הראתה לוונדה את צורתה האמיתית וספגה אותה בכוח שלה. הסיבה שבגללה וונדה ופייטרו היו היחידים ששרדו את הניסויים של היידרה עם האבן היא כי כבר היה משהו בתוכם שאיפשר לזה לקרות. בנקודה זאת, אפשר לקרוא לזה קסם, או פשוט גנטיקה (ע”ע מוטנטים, סיפור המקור האמיתי של הדמויות בקומיקס).

נקודת ציון רביעית: ויז’ן מלמד את וונדה את התפיסה שלו לגבי אבל, במתחם “הנוקמים”, לאחר המוות של פייטרו. כאשר וונדה מתאבלת על מותו של אחיה התאום וויז’ן מגיע עם משפט מושלם לניחום “מה זה אבל אם לא אהבה ששורדת למרות הכל” (זה נשמע יותר טוב באנגלית, אבל הבנתם את הנקודה). הסצינה הזאת חשובה לא רק בגלל שהיא נותנת לנו נפח נוסף לסיפור האהבה של וונדה וויז’ן אלא כי היא סוג של התחלה ששותלת במוחה את הרעיון של צורה שונה להתאבל. כדי לא לאבד את ויז’ן היא משאירה את האהבה שלהם בחיים בכוח למרות הכל.

שאר הפרק מתמקד בתהליך האבל של וונדה, כשאגאתה מלווה אותה, פחות כמי שמחזיקה אותה כאסירה ויותר כסוג של מטפלת, מה שהרבה יותר מתאים לאופי האמיתי של הדמות מהקומיקס. אנחנו רואים את וונדה מגלה שSWORD פירקו לגורמים את הגוף של ויז’ן במטרה לנסות להשתמש בטכנולוגיה שלו לאג’נדה שלהם. היא גם מזדעזעת שהם לא נותנים לה לקבור אותו, כי בזמן שעבורה הוא אהוב ליבה שנהרג במלחמה, עבור הממשלה הוא ערימה של טכנולוגיה בשווי של מיליונים.

בנוסף, וונדה מגלה שויז’ן קנה עבורם חלקת אדמה בווסטוויו, עם הכוונה לבנות להם בית בו הם יוכלו להזדקן ביחד. הגילוי הזה הוא מה שדוחף את וונדה מעבר לקצה והיא מתמוטטת לחלוטין, מאבדת שליטה על הכוחות שלה, ועם המילים של היוורד עדיין מהדהדות בראש שלה “לא לכל אחד יש את הכוחות להחזיר את הנפש התאומה שלו חזרה לפעולה” (כלומר, בחזרה לחיים) היא מתפרצת ויוצרת את המציאות של “האשלייה” בה הסדרה מתרחשת ובתוכה היא מחזירה את ויז’ן חזרה “לחיים”.

הפרק מסתיים בכך שאגאתה מחזיקה את התאומים של וונדה בשבי, נותנת נאום שלם על היכולת המדהימה של וונדה ליצור חיים מאין כלום, השליטה שלה בכוח כאוס וקסמים מעבר לכל יכולת אנושית, ואז היא מכריזה “זה מה שעושה אותך “דה סקרלט וויץ'”. BOOM.

זה היה מסע מטלטל והנה הגענו לסוף העונה. 

הפרק התשיעי בעונה הוא גם האחרון בסדרה, הסיפור של וונדה וויז’ן מסתיים כאן ואיזה סיום זה היה?

הפרק כולו הוא כמו סצנת אקשן אחת ארוכה, בה מכוניות מתעופפות באוויר (כמו ב”קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים”), כדורי אנרגיה נזרקים לכל הכיוונים, בית נופל על מכשפה (עוד קריצה לעבר “הקוסם מארץ עוץ” והיו לא מעט כאלו), ויז’ן הלבן הנשלט על ידי SWORD מנסה להשמיד את וונדה, ויז’ן הרגיל נלחם בויז’ן הלבן, הבנים משתמשים בכוחות שלהם כדי להגן על ההורים שלהם מSWORD, מוניקה משתמשת בכוחות  העל החדשים שלה בפעם הראשונה ועוצרת כדורים (!!), אנרגיות קסומות נשאבות, ואזרחים מבוהלים מתרוצצים בכל מקום, אנחנו סוף סוף מגלים מי זה ראלף “בעלה של אגנס” והכל עם המון המון אפקטים מיוחדים.

האם הפינאלה עמדה בציפיות? מייד נגיע לזה.

עבורי סוף העונה, או למעשה סוף הסדרה, היתה קצת מאכזבת. נכון, ההפקה יצאה מגדרה כדי להעמיס כמה שיותר רגעים גדולים, והשקיעה הון תועפות בקרבות מעופפים בין אגאתה לוונדה ובין ויז’ן הטוב לויז’ן הרע, הם אפילו נתנו אקסטרה בוסט לתאומים ולמוניקה, אך כל זה ביחד הרגיש לי לא מספק במיוחד.

אכזבה ראשונה: הזהות האמיתית של פייטרו – לא רק שהוא *לא* התאום של וונדה מיקום אחר במולטיוורס ומביא החיבור האולטימטיבי עם האקסמן, הוא פאנץ’ ליין. הפכו את את פייטרו לתושב השכונה, שחקן כושל בשם ראלף בונר, ו”בעלה” המיסתורי של אגנס, שבעיקרו הוא גבר-ילד מגודל, שפשוט גר בבית של אגאתה והיה תחת השפעת הקסמים שלה עד שהיא הרגישה שזה נכון להכניס אותו לעלילה כפייטרו המזוייף. בואו נדבר על אנטי-קליימקס.

אכזבה שניה: למרות הבילד-אפ המטורף בכל פרק ופרק דמותו של מפיסטו, השטן בעל הכוח העצום מהקומיקס, לא מופיע לבסוף בסדרה. דוטי לא מתגלה כהשטן אלא רקכעקרת בית משועממת, אגאתה עובדת בעיקר בשביל עצמה, היוורד אולי בנאדם מעפן אבל הוא לא המניפולטור הענקי שבנו אותו להיות, וחוץ מהלחזיר את ההשקעה על הגופה של ויז’ן, אין לו באמת אג’נדה מרושעת, הוא סתם בנאדם מאוד לא נעים שנאלץ להחליט החלטות קשות, והמשפט הכל כך מתוזמן של פייטרו/ראלף בפרק של האלווין לגבי התאומים: “unleash hell, demon spawn” שחשבנו שהיא התייחסות ישירה  לקומיקס בו התאומים של וונדה הם שרידים של הנשמה של מפיסטו הפכה לסתמית ומיותרת. מה שאומר שההפקה לא הצליחה לעמוד בהייפ שהיא יצרה או שהיא פשוט נהנת יותר מדי להטריל את המעריצים שלה, אך בסופו של דבר רק יוצרת אכזבות כי הסוף שהמעריצים דמיינו היה הרבה יותר מספק ומעניין מהסוף שניתן לנו. במילים אחרות: נבלים כמו חול ואין מה לאכול.

אכזבה שלישית: פירוק “האשלייה” והפרידה של וונדה מהמשפחה שלה. יש שיגידו שהסוף הזה היה בלתי נמנע, ושלוונדה אין באמת את הכוח של הבריאה, היא לא יכולה ליצור חיים מכלום, גם לא סינתטים, ובגלל זה האשליה לא החזיקה מעמד והתפרקה לאיטה. שאיבת כמות כזאת גדולה של קסם מגיעה עם מחיר כבד, ואלא אם וונדה היתה מוכנה באמת להרוג את כל מי שחי בווסטוויו כדי להפיח חיים במשפחתה האהובה, היא נאלצה בסופו של דבר להיפרד מהם. אז נכון שבפרק היה רגע בו אגאתה משחררת את אנשי העיירה מהשליטה של וונדה, והם תוקפים אותה כי הם מרגישים לא רק את הכאב שלהם אלא גם את הכאב שלה, והיא בתגובה מגיעה לשלב החמישי של האבל – קבלה, ובאופן מכוון לא מכוון שואבת את החיים מכל האנשים סביבה, אבל הפעולה הזאת הורסת את העיירה ובמקביל מפרקת את ויז’ן והבנים שלה חתיכה אחרי חתיכה, כמו הקאבר של הקומיקס HOUSE OF M והדבר היחידי שעוצר את וונדה זה לא המצפון שלה אלא התקיפה של SWORD. האם להפוך את וונדה לנבלית זאת ההחלטה ההנכונה? – אולי. בקומיקס היא שיחקה על הקו של טובה/רעה, גם בגלל אילן היחוסין שלה (ע”ע מגנטו) וגם בגלל שהיא פשוט עד כדי כך חזקה. אגאתה אומרת לוונדה “הידעת שיש פרק שלם שמוקדש לך בדארקהולד” ושהכוח שלה הוא כוח שמקדים את הכוח של המכשף העליון (sorcerer supreme) הטייטל שכרגע מוחזק על ידי דוקטור סטריינג’ ובעבר הוחזק על ידי ה ancient one? זה המון כוח לאדם אחד, במיוחד לאישה חזקה ככל שתהיה שאיבדה את כל מי שהיא איי פעם אהבה (ההורים שלה, האח התאום שלה, הנפש התאומה שלה, הבנים התאומים שלה).

לסיכום:

“וונדה ויז’ן” היא ללא ספק סדרת חובה עבור מעריצים אדוקים של מארוול, היא נותנת עבר, הווה ועתיד בטיימליין הענקי של הMCU וזה נעשה בצורה מאוד אינטלגנטית ומאוד מורכבת. הירידה לפרטים קטנים בסדרה היא מסחררת, כאשר לכל דבר במסך יש משמעות, החל מהאומנות התלויה על הקירות בדירה של וונדה וויז’ן ועד לפרסומות המלוות את הפרקים ומתייחסים גם לאבני האינסוף וגם לשלבים שונים בטראומות של וונדה. הכל מתוכנן ומדוקדק (כולל השם של הסדרה, שרבים חושבים שזה על וונדה ו-ויז’ן אך בפועל יכול להיות גם משחק מילים שאומר “החזון של וונדה”) ובסקירה זאת רק גירדתי את פני השטח, ועל כן, לא רק שאני ממליצה לצפות בסדרה, אני ממליצה לעשות זאת יותר מפעם אחת, כיוון שכל צפייה תחשוף בפניכם עוד ועוד רבדים. המלצה נוספת היא לראות את הסדרה בבינג’, ולא פרק פרק, כיוון שהכל מתחבר לתוך סרט אחד ארוך ומלא מידע.

הסדרה הסתיימה עם טעם לעוד, וונדה הפכה סוף סוף לסקרלט וויץ’ פלוס התלבושת המהממת, ואנחנו יודעים גם מסצנת פוסט הקרדיטים, שהיא הולכת לשחק תפקיד מאוד גדול וחשוב בסרט הבא של “דוקטור סטריינג: שגעון המולטיוורס”.

כמו כן, גם מוניקה רמבו פלוס הכוחות-על החדשים שלה, הולכת להופיע בסרט הבא של “קפטן מארוול”, כפי שאנחנו רואים אותה מגוייסת לעלות לחלל על ידי חברה ירוקה במיוחד.


ואם אנחנו בכלל רוצים להשתגע עם תאוריות לעתיד, אז מאוד יתכן שויז’ן הלבן, הבין שהוא הויז’ן האמיתי, ובמקום להתעופף ולהרוג את עצמו, הוא הולך לחפש תשובות ולהחזיר לעצמו את כל הזכרונות כדי שהוא יוכל לחזור להיות שוב הויז’ן של וונדה. מי יודע…

נ.ב – האם אני היחידה ששמה לב לכל האינספור קריצות בסדרה כולה כלפי “הקוסם מארץ עוץ”? כתבו לי בתגובות מה דעתכם?

ALL IMAGES OF WANDAVISION ARE COURTESY OF DISNEY PLUS AND MARVEL ENTERTAINMENT

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא