משחקי הכס: עונה 8 פרק 3 – סקירה וביקורת

החורף הגיע!!! והוא הביא איתו את הניתוח של הפרק השלישי בעונה השמינית (והאחרונה) של "משחקי הכס".

כיוון שהרשת אפלה ומלאת ספויילרים זה הזמן להזכיר לכם שהניתוחים שלי כוללים כל מידע שהצלחתי לזכור מהצפייה בפרק ולכן…. מלא ספויילרים!

עדיין כאן?

אחלה!

אז בואו נתחיל!

תכינו את המשקפיי ראייה שלכם כי הפרק הזה הולך להיות חשוך!

לאלו מאיתנו שרואים את הפרקים על גבי מסך המחשב אפילו האיכות הכי גבוהה שתמצאו לא תעזור במקרה של הפרק הזה שלאורך כולו נאלצתי למצמץ ולהתאמץ כדי להבין מה לעזאזל אני רואה בכל החשיכה הזאת.

במשך 55 ימים ולילות צילמו צוות משחקי הכס את הפרק השלישי בכפור של צפון אירלנד וכל ההשקעה הזאת ירדה לטמיון בגלל החלטה אומנותית להחשיך את התמונה כל כך שאי אפשר להבין מי נגד מי.

המחשבה מאחורי החשיכה סביר להניח היתה כדי להעצים את תחושת הטרור והחוסר ודאות של הדמויות במהלך הקרב הארוך ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה ומהבחינה הזאת הם בהחלט הצליחו, אבל מבחינה מעשית זאת היתה החלטה שגויה להעביר את כל הפרק בצורה הזאת.

אין ספק שהרגשתי הזדהות גדולה עם הדמויות שנלחמו בחשיכה או רכבו בבהלה על דרקונים בתוך עננים של ערפל כבד, תחושת החוסר אורינטציה הועברה בצורה מדויקת אבל וזה אבל גדול, כצופים זה מתיש ומעיק לנסות לגשש באפלה ולהבין מה לעזאזל אנחנו רואים על המסך במשך כמעט שעה וחצי.

הטקטיקה הכושלת הזאת גרמה לפרק להיות כמעט בלתי-צפי (unwatchable) ומעייף ולא בצורת הרכבת הרים הריגשית שחשבתי שאחווה אלא בצורה שרציתי להעביר קדימה חלקים מסוימים בתקווה שמשהו ישתנה או יתבהר.

הסצינה הראשונה שהלהיבה אותי שייכת למליסנדרה שידעה בדיוק מתי לחזור והיתה מוכנה עם תשובה לכל מי שעמד מולה: "אין צורך להוציא אותי להורג, סר דאבוס, אני אמות לפני שהשמש תזרח".

מליסנדרה הפיחה בי עניין יותר מרוב הדמויות שסביבה כיוון שהיא הצליחה להפגין אמונה עיוורת ופחד אמיתי בו זמנית, שני דברים שלרוב מתנגשים ("מי שמאמין לא מפחד") אך במקרה שלה זה היה מאוד הגיוני. האמונה שלה הביאה אותה עד לכאן אבל היא עשתה לא מעט טעויות גדולות בדרך (האמ סטאניס האמ) ולכן היא הגיעה לקרב כדי לבצע את תפקידה האחרון: היא הדליקה אש לדותראקים (בסצנה יפהפייה ויזואלית), הצליחה בדקה ה90 להדליק את הגומחות מסביב לחומה (ואו זה היה מלחיץ!) ונתנה לאריה קלוז'ר ומוטיבציה למלא את הייעוד שלה (אל האור הוא אל פמיניסטי).

לאחר כמה סצנות קרב מלאות בשלג, אש וערפל כבד, אריה מתעקשת שסאנסה תרד למערות הקבורה שם היא תהיה בטוחה יותר ונותנת לה פגיון כדי להגן על עצמה. בהמשך לקריצות לעונה הראשונה, סאנסה אומרת במבוכה שאין לה מושג איך להשתמש בו, אריה עונה "Stick them with the pointy end" רפרנס למה שג'ון אמר לאריה כשהוא נתן לה את נידל בתחילת הסדרה.

בשלב הזה אני חייבת להוריד את הכובע בפני סופי טרנר שלאורך כל הפרק שיחקה בצורה מעולה והצליחה באמצעות הבעות פנים בלבד להעביר קשת שלמה של רגשות ששיקפו בדיוק איך הקהל מרגיש בכל סצנה וסצנה. בלי לומר מילה היא הראתה תקווה כשהדותרקים תקפו, בהלה כשהם הפסידו, תדהמה מול עוצמת אש הדרקונים, פחד כשהזומבים החלו להתקרב לחומה, מבוכה כשהיא הצטרפה למתחבאים במערות הקבורה, וייאוש כשהיא הסתכלה על טיריון כדי להעביר לו כמה עגום המצב למעלה.

הבחירה להעביר את סאנסה לוקיישן היתה החלטה חכמה מצד הכותבים כי היא אפשרה להראות מעט קשרים אנושים בין כל הלחימות בחוץ, במיוחד עם דגש על חיבור אמיתי עם טיריון שגרם לצופים לקוות שאולי הם יחזרו להיות ביחד יום אחד אם הם לא ימותו.

רגע נוסף של חיבור אנושי היה בין ת'יאון לבראן לאחר שמעט הכוחות שנשארו נסגו אל תוך וינטרפל ונתנו לאש מהגומחות להגן עליהם.

ת'יאון הבין שהם עומדים להפסיד וזה רק עניין של זמן עד שמלך הלילה יגיע אל בראן והוא ניסה להתנצל על הדברים שהוא עשה. בראן הגיב בצורה הכי אנושית שלו עד כה ואמר לת'יאון שכל הדברים שהוא עשה הביאו אותו בחזרה לווינטרפל, למקום בו הוא שייך, לבית שלו ואז חזר להיות הדמות ההזויה שהוא ונעלם אל תוך עצמו וראייה של הקרב דרך העורבים שבסביבה.

אחת הסצנות היותר מלחיצות לצפייה היתה כאשר חלק מצבא המתים "התאבד" אל תוך האש מסביב לוינטרפל כדי לאפשר לכוחות אחרים לעלות מעליהם ולטפס על החומות. יש משהו מאוד מבעית בלראות אנשים זורקים את עצמם אל האש ללא רגש או אכפתיות מההשלכות ולמרות שמדובר בזומבים ולא ביצורים חיים באמת, זה עדיין מזעזע לצפייה ולא סתם כל מי שעמד על החומות הסתכל על "המתאבדים" בטרור אמיתי. זהו כוח בלתי ניתן לעצירה.

אם חשבתם שהכותבים של הסדרה שוכחים הערות רנדומליות שהם זורקים בעונות ראשונות אז טעיתם וכל מטרת הסצינה בין מליסנדרה ואריה נועדה כדי להוכיח שהם זוכרים הכל.

איי שם בעונה השלישית אריה פגשה לראשונה את מליסנדרה כשהיא קנתה את גאנדרי מהאחווה והיא אמרה לה שהיא רואה אפלה בעיניים שלה, היא המשיכה עם סוג של נבואה כשהיא אמרה שאריה "תעצום הרבה עיניים" (ע"ע תהרוג) – עיניים חומות, עיניים ירוקות ועיניים כחולות – ושהן יפגשו שוב בעתיד.

תעבירו קדימה חמש עונות והנה אנחנו שוב, מליסנדרה ואריה נפגשות שוב, הפעם אריה אכן מלאה באפלה ואכן הרגה הרבה מאוד אנשים ומליסנדרה מזכירה לה את החלק לגבי העיניים הכחולות (ע"ע המהלכים הלבנים). כדי לעודד אותה להשלים את הנבואה היא אומרת "מה אנחנו אומרים לאל המוות?" – "לא היום".

אריה משאירה את מליסנדרה עם ההאונד ומתחילה לרוץ לכיוון לא ברור (טכנית אנחנו יודעים לאן היא רצה אבל במהלך הצפייה לא ידענו אז בואו נשאיר את זה לאחכ).

אחת הסצנות שנועדה לטלטל אותנו ולהבהיר כמה מלך הלילה בלתי מנוצח היתה כאשר דאנריז ניסתה לשרוף אותו עם קריאת ה"דראקריס" המפורסמת שלה. אך לא שהיה לנו ספק, בזמן שאש הדרקונים אולי יכולה להשמיד זומבים פשוטים היא לא משפיעה בשום צורה על מלך הלילה (ע"ע תאוריית סיפור המקור: מלך הלילה הוא טארגריין) והוא עומד ומחייך כשהוא מוקף באש ומקריפ את דאנריז. סורי אחותי, לא היום, לא את.

אותה סצנה כמובן הופכת למופרכת לחלוטין בהמשך הפרק ורק מתווספת לרשימת הטענות שלי כלפי הכותבים.

ג'ון מנסה להתגנב מאחורי המלך כדי להרוג אותו ומקבל במקום זה סיבוב תחיית המתים של כל החיילים והגיבורים שמתו בקרב עד כה ועל הדרך מעיר גם את כל הסטארקים הקבורים במערות הקבורה שמתחילים לתקוף את כל הנשים, ילדים וזקנים שנמצאים שם. כאילו שלא ראינו את זה קורה. אוף.

תחתכו לסצנה ארוכה וחופרת של הגיבורים המותשים שלנו מנסים להדוף סיבוב שני של תחיית המתים ונראה שהמצב ממש עגום ונאלץ בקרוב להיפרד מבריאן, סאם, ג'יימי ושאר החבורה, בזמן שמלך הלילה והסגנים שלו מתקרבים לרחבת העצים בה יושב בראן. בשלב הזה ת'יאון כבר גמור מעייפות ולא רואה בעיניים ומתבאס שהוא הולך להכשל במשימה של להגן על בראן, אז בראן, שכנראה קורא מחשבות מפרגן לו במחמאה אחרונה של "אתה אחלה גבר" (טוב, הוא אמר "אתה אדם טוב" אבל אחלה גבר נשמע לי יותר שווה) ות'יאון מזנק בניסיון הירואי אחרון אל מלך הלילה שהורג אותו תוך שניה. וזהו אולי הרגע היחידי בכל הפרק שקצת התרגשתי ונהייתי עצובה, כי ת'יאון עבר המון בסדרה ונתנו לו מוות של גיבורים.

ועכשיו…. הרגע שלו כולנו חיכינו! מלך הלילה עומד מול בראן, מסתכל לו בעיניים ושולף את חרב הקרח שלו כדי להורגו. הנה ההזדמנות שלנו להבין סוף סוף מה הסיפור של מלך הלילה והעורב בעל שלושת העיניים, זהו הרגע בו בראן סוף סוף ימות ויגאל אותנו מההתנהגות ההזויה שלו, זהו הרגע בו המלך ינצח את הקרב על וינטרפל ויקח את הכוחות שלו למעלה המלך כדי לסיים את המסע עם סרסיי… זהו הרגע בו….

אריה מזנקת משום מקום על המלך. הוא תופס אותה בלי מאמץ. הוא הולך להרוג אותה. זה הסוף של אריה.

היא מפעילה זריזות ידיים והורגת אותו.

כל צבא המתים מתפורר בדרמתיות סינמטית ענקית.

דאנריז יושבת על הרצפה אחרי שהיא היתה לא מועילה בעליל כל הפרק ובוכה על ג'ורה שנתן את חייו להגן עליה.

הסוף.

הסוף?!?!

כמה אנקדוטות סוררות:

• מבחינת אסטרטגיה צבאית נראה שכל צופה של הסדרה היה יכול לתכנן את הקרב הזה יותר טוב מג'ון ודאנריז. במקום לשלוח את הדותראקי קדימה אל תוך החושך הלא ודאי, לא היה יותר הגיוני לעוף עם הדרקונים קודם, לשרוף את הקו הראשון של המהלכים ואז לתת לשאר הצבא להסתער?
• אם החלטתם שבראן הוא ה-אדם שצריך לשמור עליו, במקום להשאיר אותו עם ת'יון וחבורה קטנה של קשתים, לא היה יותר חכם לשים סביבו חבורה של חיילי אנסליד שילחמו בכל הכוח בכל מי שינסה להתקרב?
• לא הבנתי את הקטע של להציב את כל הכוחות הצבאיים מחוץ לחומות של ווינטרפל. האם הם לא למדו היסטוריה? כל הטירות האלה נבנו בצורה שאמורה להתמודד עם מצור, מה שאומר שהיה יותר חכם להציב את כל הכוחות בתוך החומות של וינטרפל ולא לאפשר לאף אחד להכנס, מאשר לתת לכולם לחכות למות בחוץ.  היה ניתן להשתמש בעשרות דרכים מוכרות במלחמה כדי להעיף את המטפסים מהחומות אבל כנראה שD&D לא למדו היסטוריה או לא טרחו לעשות חיפוש פשוט בגוגל.
• נראה שלדאנריז אין שום שכל בתוך הראש היפה שלה, כי מי לעזאזל מנחית דרקון בשטח פתוח עם אלפי זומבים שיתקפו אותו מכל הכיוונים? את בכוח רוצה להשאר בלי דרקונים? (ולא היה יכול להיות חכם לנסות לבנות להם סוג של שריון או לפחות לשים עליהם איזה חגורת ניטים שעשויה מזכוכית דרקון למקרה וכן ינסו לתקוף אותם?)
• כל הכבוד למיסאנדיי שהעמידה את סאנסה במקום על האטיטוד שלה כלפי דאנריז. תענוג לראות את הדמות שלה גודלת וצוברת ביטחון מעונה לעונה.
• ההיסטריה של סאם במהלך הקרב היתה התגובה אולי הכי אנושית וראליסטית שנראתה במהלך הפרק. הוא היה מבועת ובצדק. למרות שהוא נלחם עד הרגע האחרון, יכולתי לחלוטין להזדהות עם צעקות הפחד שלו.
• אם כבר מדברים על סאם, אז כדאי שהוא יבחר חבר הכי טוב חדש, כי ג'ון ראה אותו מוקף בזומבים וצורח לעזרה והוא פשוט המשיך ללכת.
• מאוד אהבתי את השיחה בין בריק להאונד כשהוא רצה לוותר – בריק: "קליגיין, אנחנו צריכים אותך, אתה לא יכול לוותר עלינו", האונד: "לך תזדיין, אנחנו לא יכולים לנצח אותם. אתה לא רואה את זה זונה מטומטמת, אנחנו נלחמים במוות! אי אפשר לנצח מוות", בריק: "תגיד לה את זה!" ומצביע על אריה נלחמת בכל הכוח.
• דקת דומייה לכבוד ליידי ליאנה מורמונט שהסתערה בכל הכוח על הענק הזומבי ובזמן שהוא מחץ את עצמותיה הקטנות למוות היא דקרה אותו בעין והרגה אותו. אם למות במשחקי הכס, אז זאת ה-דרך.
• דאנריז וג'ון בזבזו חצי פרק לרכב על דרקונים בעננים והיו לא מועילים בעליל. לא חבל על כל הכסף של האפקטים המיוחדים?
• לא הבנתי מה הלך שם עם כל הדרקונים. האם אחד מהדרקונים נפצע אנושות ומת? האם שניהם שרדו?
• האם גוסט מת בקרב? מה היתה המטרה בלהביא אותו רק כדי שהוא יתקוף לצד ג'ורה ולא לצד ג'ון?
• מליסנדרה זורקת את השרשרת הזוהרת שלה לרצפה, השרשרת נכבת, מליסנדרה הולכת כמה צעדים בשלג, הופכת לזקנה, קורסת ומתה. מה שנקרא, תודה על השירות שלך, ביי.
• ספירת מתים: מלא ניצבים, מלך הלילה, בריק שהגן על אריה, אד שהגן על סאם, ת'יאון שהגן על בראן, ג'ורה שהגן על דאנריז, ליאנה מורמונט כשלקחה איתה ענק, מליסנדרה מזקנה.

לסיכום:

מהפרק הראשון בסדרה, למשך שבע וחצי עונות כל מה שאנחנו שומעים זה כמה המהלכים הלבנים הם הייצורים הכי מסוכנים בפלנטה ושהם יביאו איתם את החורף הניצחי ושהמלך שלהם הוא היישות הכי מפחידה בהיסטוריה של שבע הממלכות ו…. זהו?

אריה בתרגיל זריזות ידיים מצליחה לחסל את המלך ולמחוק את כל הצבא שלו?

Seriously?!

מבלי חלילה לפגוע בכבודה של אריה, שללא ספק היתה ה-גיבורה של הפרק ביותר מצורה אחת, לא יכולתי לחשוב על סיום יותר אנטי-קלמקטי לסיפור הארוך הזה.

חמש עונות היו מבוססות על הספרים של גרר מרטין והיו מלאות בטוויסטים, הפתעות והרבה מוות של דמויות אהובות אבל מהעונה השישית הכותבים היו צריכים ללכת פריסטייל בלי חומר מקור והם החליטו לאט לאט לאבד ממונטום עד כדי כך שבעונה האחרונה, בקרב הכי גדול איי פעם, בפרק הכי מושקע בהיסטוריה של הטלוויזיה, אף דמות ראשית לא מתה.

מה לעזאזל?!?! היו כל כך הרבה אפשרויות להפוך את הפרק הזה לטבח הכי גדול בטלוויזיה ולזעזע את הצופים עד עמקי נשמתם, אבל במקום זה הם נתנו לאלפי ניצבים חסרי שם למות, הורידו לנו חמישה דמויות משנה בצורה דיי הירואית והרגו (בקלות רבה) את הנבל הראשי של הסדרה.

כל השאר… בחיים.

הפרק הזה היה אכזבה עצומה. ענקית. גרנדיוזית. בזבוז מוחלט של תקציבי ענק.

במקום להוריד את ¾ מהדמויות, לתת לשאר לברוח לאיי הברזל ואז לראות את מלך הלילה וצבא המתים שלו מתקדמים למעלה המלך כדי להפחיד את סרסיי עד עמקי נשמתה קיבלנו סיום חצי אפוי באמצע העונה האחרונה.

כל הבילד-אפ הזה ובשביל מה? כדי שהם יגיעו בחיסרון מספרי להתמודד עם סרסיי? פאקינג סרסיי?!?!?!

אתם עושים צחוק???

איך מישהו מהשורדים בדרום (חוץ מדאנריז) אמור להתעניין עכשיו במה שקורה עם סרסיי והארוס בדיחה שלה אחרי שהם ליטרלי הסתכלו למוות בעיניים?! האם פוליטיקה ומלחמה של מי ישב על הכס המכוער בעולם באמת מה שמעניין אותנו עכשיו??

נשארנו עם 3 פרקים שלא יכולים בשום צורה להפתיע אותנו או לנער אותנו וסביר להניח שיספקו "סוף טוב" הוליוודי שלא תואם בשום צורה לכל הוייב של הסדרה הזאת.

ואללה, באסה.