אליטה: מלאך קרב – ביקורת סרט.

פרטים טכניים:
Alita: Battle Angel
במאי: רוברט רודריגז.

תסריט: ג'יימס קמרון, רוברט רודריגז ולאטה קלוגרידיס.

שחקנים: כריסטוף וולץ (ד"ר דייסון אידו), רוזה סאלאזאר (אליטה), ג'ניפר קונלי (ד"ר שיירין), מהרשלה עלי (וקטור), אד סקריין (זאפן), קיאן ג'ונסון (הוגו).

אורך הסרט: 121 דקות.

הסרט "אליטה מלאך קרב" מתרחש איי שם במאה ה26 כאשר העולם שרד מלחמת עולמות שכללה בין השאר את כדור הארץ, מאדים והירח.

אוכלוסיית העולם הושמדה כמעט לגמרי ואלפי הניצולים מסביב לעולם התקבצו לעיר אחת גדולה הנקראת "איירון סיטי" וחיים בה חיים קשיי יום המלאים בפשע וסכנות. מעל העיר הענייה מרחפת "עיר השמיים – זאלם", עיר שאנחנו לא יודעים עליה כמעט כלום לאורך כל הסרט מעבר לכך שהיא כוללת בתוכה רק עשירים ומיוחסים ושרוב תושבי איירון סיטי חולמים לעלות אליה יום אחד אל חיים טובים יותר.

הקונספט לא מקורי במיוחד, ראינו רעיונות דומים בסרטים כמו "בלייד ראנר" , "הרוח במעטפת", ו"עולם הזמן" אך מה שמפריד בין כל שאר סרטי הפוסט-אפוקליפסה העתידניים הכוללים בתוכם קרבות גלדיאטורים ורצון לחיות עם העשירון העליון, הוא הדמות של אליטה וסיפור המקור המסקרן שלה.

את גיבורת הסרט אליטה ,סייבורגית צעירה, אנחנו מכירים לראשונה כאשר דוקטור דייסון אידו (כריסטוף וולץ בתפקיד הכי לא טיפוסי שלו עד כה) מוצא אותה במגרש גרוטאות ומופתע לגלות שלמרות שגופה כמעט נהרס לגמרי היא עדיין חיה. הוא אוסף אותה לביתו ובונה לה גוף חדש ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים של אב ובת.

כאשר אליטה מתעוררת היא לא זוכרת את עברה או מהיכן היא הגיעה אך מתנהגת כמו טינאייג'רית סקרנית וממהרת לחפש את עצמה בעיר הגדולה שם היא מכירה את הוגו, צעיר פוחז (וחתיך), שמלמד אותה את חוקי העולם אליו היא נולדה מחדש, עוזר לה לנסות לגלות את העבר שלה ואיך לא, מתפתח בין השניים רומן נעורים קיטצ'י אך מחמם לב.

מהר מאוד אליטה מראה יכולות פיזיות וכישורי לחימה מרשימים שלא תואמים לגופה הקטנטן המתחברים לעבר המיסתורי שלה. (GIRL POWER)

אם צפיתם בטריילר אז אתם יודעים לצפות לסרט מדע בדיוני פוסט אפוקליפטי המבוסס על מנגה מפורסמת אך למרות המראה התמים והבובתי של אליטה, הסרט אלים במיוחד, וממשיך להצדיק את האופי של הבמאי רוברט רודריגז (מצ'טה, עיר החטאים, גריינדהאוס) עם חזון ויזואלי מרשים אך מדמם במיוחד, מה שיוצר קונטרסט בין התסריט שכולל לא מעט רגעים קיטשיים, דמויות מתבגרות שטוניקיות ופני המלאך של אליטה לבין האופי המאוד אלים של הסרט שגרם לי כמה פעמים לנוע בחוסר נוחות בכסא בשל אירועים ויזואלים לא פשוטים לעיכול.

הסרט כולל מספר גדול של נבלים, בדומה למשחק מחשב, הם מגיעים בגדלים שונים ובדרגות שונות וככל שהעלילה מתקדמת מקרב לקרב אנחנו מתקרבים למיסתורין של "הבוס הגדול" שמגולם על ידי שחקן אורח מפתיע במיוחד, מטעמי ספויילרים לא אגלה לכם מי הוא, אבל אני בטוחה שתהיו מופתעים בדיוק כמוני לראות אותו שם.

שני הנבלים העיקרים של הסרט הם זאפן, צייד ראשים מרושע שעשוי כמעט כולו ממכונה למעט הפנים היפות שלו בהן הוא מתגאה לאורך כל הסרט, אותו מגלם במצויינות אד סקריין שבוודאי מוכר לכם מ"משחקי הכס" (דאריו נהאריס הראשון) ומ"דדפול" (אג'קס) ווקטור, שמגלם מעיין "ראש עיר" מושחת שמנהל את משחקי המוות הפופולרים של העיר בגילומו של מהרשלה עלי המשובח (לוק קייג', בית הקלפים, בלשים אמיתיים) שנולד לשחק נבלים בעמדות כוח.

מבחינה ויזואלית מחכה לכם חגיגה לעיניים שכוללת מראות פנטסטים ומיוחדים, כיאה לעולם שדומיין על ידי ג'יימס קמרון (אוואטר וכל זה) וההשקעה באפקטים מיוחדים לא מהעולם הזה בהם אתם מוצאים את עצמכם מנסים לזהות מה אמיתי ומה ממוחשב בפליאה של ילדים.

בשורה התחתונה: אליטה הוא סרט אקשן לפני הכל, יש בו הומור, דרמה ורגשות אבל הוא לא עמוק במיוחד, מה שלא מונע ממכם להנות ממנו, כי הוא מספק את המטרה שלשמה הוא נוצר – להעביר את הזמן בצורה כייפית ולהשאיר קצת טעם לעוד (סוף פתוח) למקרה והסרט יצליח ויקבל המשכון.

ציון סופי: למרות האלימות המפתיעה 8