משחקי הכס: עונה 8 פרק 2 – סקירה וביקורת

זה השקט שלפני הסערה ואיתו מגיע הניתוח של הפרק השני בעונה השמינית של "משחקי הכס".

כיוון שהרשת אפלה ומלאת ספויילרים זה הזמן להזכיר לכם שהניתוחים שלי כוללים כל מידע שהצלחתי לזכור מהצפייה בפרק ולכן…. מלא ספויילרים!

עדיין כאן?

אחלה!

אז בואו נתחיל!

לאחר הפרק החופר של שבוע שעבר, קיוויתי שהיוצרים יפצו אותנו בקצת אקשן וקיבלתי את כל מה שרציתי!

ו-ואו! קיבלתי פרק שלם של fan service שסגר כל כך הרבה קצוות פתוחים!

אז נכון שהפרק שנוי במחלוקת בקרב המעריצים:כי  יש את אלה שהשתגעו על הפרק (כמוני) ויש כאלה שהתבאסו שפרק נוסף "בוזבז" על דיבורים ודרמות בלי שפיכת דמים או קרבות סוערים אבל מה שבטוח זה שלכל אחד יש משהו לומר על הפרק השני!

בסוף הפרק הקודם ראינו את ג'יימי מגיע לוינטרפל ואת בראן מחכה לו בחצר אך במקום להמשיך ישירות אל תוך שיחה מלאת משמעות בין האריה שנפל לעורב עם שלושת העיניים נזרקנו היישר אל תוך "משפט שדה" בו ג'יימי נאלץ לעמוד בחדר מלא באנשים ששונאים אותו ולשמוע את הנאום של דאנריז על כל הדברים שהיא חלמה לעשות לאדם שהרג את אבא שלה.

ג'יימי מנסה לרכך את החדר עם מידע: סרסיי לא מתכוונת לשלוח צבא לעזור לצפון, היא במיטה (ליטרלי) עם יורון גרייג'וי ואלפי חיילים שכירי חרב מאסוס שיושבים ומחכים להרוג את כל מי שישרוד בקרב מול צבא המתים אבל הוא לא היה מסוגל לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום והוא בא לעזור.

דאנריז זועמת על טיריון שהאמין שסרסיי באמת תשלח את הצבא שלה וסאנסה מצדדת בה, לפחות בהתחלה, כי מבחינתה ג'יימי הוא אותו אדם שתקף את אביה ברחוב וניסה להשמיד את הבית שלה אך מפגינה סלחנות לאחר שבריאן קמה ומגנה על ג'יימי לפני כולם.

עבורי אותה סצנה היתה מאוד מיוחדת – בריאן, שלרוב טיפוס שקט ומופנם, יצאה מגדרה, התגברה על הביישנות והפחד ועמדה מול קבל עם ועדה כדי להגן על ג'יימי לניסטר, מה שהיה הכי קרוב להצהרת אהבה שנוכל לקבל ממנה בשלב הזה של הסדרה (אם בכלל). בריאן מזכירה לצופים את המסע הארוך שג'יימי עבר וכמה שהוא השתנה בדרך עד לנקודה בה הוא הפך לאדם אחר כמעט לגמרי. אדם בעל כבוד, אדם שאפשר לסמוך עליו.

לצערה של דאנריז גם ג'ון מוכן לשים את העבר בצד ולקבל את ג'יימי כלוחם אז היא נאלצת לוותר על הרצון שלה להרוג אותו במקום ובולעת את הזעם במקום. היא פונה לג'ון לנחמה אבל הוא לא מסוגל להסתכל לה בעיניים ובורח מהחדר. אומר לזכות השחקנים שכל אחד מהם הצליח להעביר בצורה מדוייקת את האי נוחות בחדר עם מעט מאוד מילים והמון הבעות פנים מלאות משמעות.

בהמשך אריה ממשיכה לפלרטט עם גאנדרי שככל הנראה הנפח היחידי בוינטרפל שיודע להכין כלי נשק ומה שמתחיל כשיחת חולין הופך מהר מאוד לשיחה כבדה על מוות. אריה שאימצה אדישות וקרירות רוח מהאנשים ללא פנים מבהירה לגאנדרי שהיא ממזמן לא הילדה הקטנה שהוא הכיר והיא מחכה בשמחה לקרב עם המתים. כמה זריקות של סכינים לאחר מכן הוא נדלק על האריה "החדשה" וממהר להכין לה את הנשק שהיא רוצה.

בהמשך לסצנת הפתיחה, בריאן וג'יימי מצליחים לרגש שוב, כשג'יימי מסתכל בההערצה (ואולי אפילו אהבה) על בריאן בזמן שהיא מאמנת את פודריק (שהפך ללוחם לא רע בכלל) ומנהל איתה שיחת חולין אסטרטגית. בריאן בהתחלה חושדת במניע נסתר כיוון שג'יימי מתנהג אליה בכבוד וההערכה "מוגזמים" בעיניה אבל כשהוא אומר לה "באתי לוינטרפל כי…. אני לא הלוחם שהייתי פעם אבל זה יהיה לכבוד לי להילחם תחת הפיקוד שלך… אם תרצי אותי" היא מבינה את גודל המחווה שלו, הרצון להילחם ביחידה עליה היא מפקדת, היא משתדלת להדחיק את ההתרגשות שלה ומסכימה. Awwwwww.

סצנה שהיתה קצת מיותרת בעיני היתה השיחה בין ג'ורה לדאנריז (למרות שזה היה ממש חמוד כשהוא קרא לה קאליסי, אחרי הכל עבר המון זמן מאז שמישהו קרא לה ככה) בה הוא המליץ לה לסלוח לטיריון ולתת לו הזדמנות נוספת כהיד שלה. לא הרגשתי שהיה צורך ממשי בשיחה הזאת ובטח שלא היה לה ערך ריגשי (לפחות לא בעיני).

לעומת זאת, הסצנה הבאה בין דאנריז לסאנסה היתה נהדרת מכל בחינה. שתי הנשים החזקות האלה במעיין ראש בראש סמי-ידידותי סמי-קרב יריות ורבלי, כל אחת מבהירה את עמדותיה ומצדיקה את ההחלטות שלה, תוך כדי מתן מקום להקשבה אבל כולל כמה עקיצות בשביל הפלפל. לכמה רגעים ראיתי את דאנריז כמלכה  ואת סאנסה שולטת בצפון ושתיהן עובדות בשיתוף פעולה מוחלט כדי להשמיד את סרסיי וקידום נשים אחרות כמנהיגות, אך האידיליה התפוררה מהר מאוד כשסאנסה הבהירה שהיא לא מתכוונת לוותר על הצפון והיא לא רוצה אותו תחת שלטון מלכותי ודאנריז לא ממש בעניין של לוותר על אחת משבע הממלכות שלה. יכולתי להרגיש את המתח באוויר וזה היה פשוט נפלא!

סאנסה מפרק לפרק רק מוכיחה כמה היא הפכה למנהיגה ופוליטיקאית מבריקה. היא רואה אנשים בדיוק כמו שהם ויודעת לקבל החלטות קשות שצריך. אם אכשהו היא תצליח לשרוד עד הפרק האחרון הייתי שמחה מאוד לראות אותה יושבת על הכס (או לפחות שולטת בצפון כפי שהיא רוצה), אך כיוון שזה מה שאני רוצה, סביר מאוד להניח שהיא תמות באחד מהפרקים הבאים.

כדי להצדיק את ההפסקה של השיחה המתוחה בין סאנסה לדאני הביאו אורח שמצליח בעזרת מבטים עמוקים ותזוזות גוף עדינות שצועקות "עברתי גיהנום! אכשהו שרדתי! אני בחיים לא אהיה גבר ראוי אבל אני בהחלט אנסה!". אותו אורח למקרה שלא הבנתם הוא ת'יאון גרייג'וי, כנראה הגבר היחידי שמסוגל להסתכל *דרך* דאנריז היישר אל סאנסה ולהגיד כל כך הרבה בלי להגיד כלום.

בזמן שדאני מסתכלת עליו בחוסר הבנה מוחלט לכובד הרגע הוא אומר "אני רוצה להילחם למען וינטרפל, ליידי סאנסה, אם תהיי מוכנה לקבל אותי" והיא בעיניים דומעות באה ומחבקת אותו. אם לא נמסתם באותו הרגע אין לכם לב.

ג'ון זכה לאיחוד מרגש משל עצמו עם השורדים האחרונים של משמר הלילה, האחווה ללא דגלים וטורמונד שחזרו מהטירה של האמברים עם החדשות שצבא המתים מגיע תוך פחות מיממה וכל מי שמחוץ לוינטרפל עכשיו מת. כדי להקל על הרגע הכבד טורמונד מזכיר לנו את סדר העדיפויות שלו כשהוא שואל "האישה הגדולה עדיין כאן?" (בריאן).

בסדרה בה אונס, זנות, נישואים כפויים וגילוי עריות קיימים בדרך קבע לא רואים הרבה רומנטיקה, אבל מדי פעם יוצרי הסדרה נותנים לקהל קצת עדינות נדירה ובפרק הזה היא הגיעה בשיחה המקסימה בין תולע אפור ומיסנדיי שמרגישים מאוד לא רצויים בצפון הגזעני והקפוא וחולמים לחזור למקומות חמימים ומקבלים יותר כאשר המלחמה תגמר. הסצנה הזאת היתה מאוד לא טיפוסית בנוף של משחקי הכס, במיוחד כשאחת הדמויות היא גנרל צבאי, הרי זה ברור שגם אם הם ישרדו את הקרב מול צבא המתים הם עדיין יצטרכו להילחם מול הצבא של סרסיי וכל עוד טארגריין בשלטון תמיד יהיו טוענים אחרים לכתר, במילים אחרות, מלחמה היא חלק מהרקע של החיים בווסטרוס והרעיון שהם יוכלו לחיות חיים שלווים בשקט הוא מופרך בערך כמו שלום במזרח התיכון.

לאחר שהעברנו סצנה קצת מיותרת בה ג'ון עסוק בלהתחמק מדאנריז ולנהל את שיחת "יחסנו לאן עכשיו שאני יודע שאת דודה שלי" התקדמנו אל תוך חיבור הסצנות המרגשות/מעניינות ביותר בפרק, כאשר הגיבורים שלנו מתחילים להתחלק לקבוצות איתם הם יעבירו את מה שאנחנו מאמינים שהוא הלילה האחרון בחיים שלהם.

לטיריון, ג'יימי והיין שלהם מצטרפים מסביב לאח בריאן, פודריק, דאבוס וטורמונד היוצרים דיאלוגים הזויים ומשעשעים בו זמנית. טורמונד מנסה עד הרגע האחרון לפלרטט בצורה מביכה עם בריאן וזוכה בפרס הקהל לדמות עם היציאות הכי מצחיקות בפרק אחד. בריאן וג'יימי מחליפים מבטים מלאי משמעות, דאבוס בעיקר רוצה להתחמם וטיריון רוצה להשתכר למוות לפני הקרב הגדול.

החיבור בין הדמויות הללו מספק לנו את הרגעים האנושיים ביותר אולי בסדרה כולה, כל אחד מהם עבר מסע ארוך אבל כולם מצאו את עצמם באותו המקום בסוף וכל אחד מהם נכנס לנו ללב בצורה כזאת או אחרת.

ה-סצנה מבחינתי היא כאשר ג'יימי מחליט להעניק לבריאן את תואר האבירות בטקס ספונטני ומרגש למרות ההתנגדות הראשונית מצידה. קשה לתאר במילים כמה משמעותי היה הרגע בו ג'יימי הגשים לבריאן את החלום הגדול ביותר שלה. חלום שהיא לא האמינה שלעולם תגשים למרות שפועל אין דמות יותר אבירית ממנה בסדרה כולה. ג'יימי מחליט לשבור את המסורת ולנתץ את חוקי הפטריארכיה כשהוא מעניק לבריאן את התואר ועצם זה שדווקא הוא זה שעושה את עבורה משמעותי עד כמה וכמה בגלל הרגשות הברורים שיש בניהם. התרגשתי למוות מהמבטים החמים שהיא קיבלה מפודריק, דאבוס, טיריון וטורמונד. באותו הלילה היא היתה שווה באמת בין עמיתיה וזאת הרגשה שכל אישה רוצה לחוות.

במקביל, אריה זכתה לשתי סצנות מלאות משמעות ורגש אנושי, הראשונה עם ההאונד על הגשר כאשר היא הבינה שהוא באמת השתנה, שהוא למד להילחם עבור אנשים אחרים ולא רק עבור עצמו ושהשינוי הזה התחיל דווקא כשהוא נלחם עבורה. הרגע בניהם היה יכול להיות ארוך יותר אם בריק לא היה מגיע ומבאס את השיחה עם דיבורים על אל האור, חיים ומוות, אבל קצר ככל שהיה, הוא היה עדיין חשוב מבחינת קלוז'ר לשתי הדמויות, לדעת שהם בסדר והם לא כועסים יותר אחד על השני.

הסצנה השניה היא סביר להניח הסצנה השנויה ביותר במלוקת בקרב צופיי הפרק, והיא כשאריה מחליטה שהיא רוצה לאבד את הבתולים שלה לגאנדרי.

קשה לומר אם היא היתה בוחרת דווקא בגאנדרי תחת נסיבות אחרות, אבל הוא הכי קרוב שיש לאריה למושא אהבה רומנטי להתחשב בהיסטוריה שלהם.

עבור אריה ההחלטה לשכב עם גאנדרי היא למעשה ההחלטה להרגיש אנושית פעם אחת אחרונה לפני המוות.

שמעתי לא מעט תלונות על אותה סצנה בה אריה ציוותה במכניות על גאנדרי להתפשט לפני שהיא חשפה חצי ישבן למצלמה אבל בעיני לא יכלו לבצע את הסצנה טוב יותר.

חשוב לזכור שאריה היא לא בחורה סטנדרטית, היא נאלצה להתבגר מהר מאוד, בעולם גברי ואלים. היא נאלצה לוותר על הנשיות שלה כדי לשרוד, היא נאלצה לוותר על האנושיות שלה ועל הזהות שלה כדי להפוך לאחד מהאנשים ללא פנים והיא הפכה למאוד קרה ומחושבת כתוצאה מזה.

הבחירה להיות עם גאנדרי בלילה האחרון שלה ובתנאים שלה היתה לחזור למקום בו מסתכלים עליה כליידי, כאישה, כנחשקת וזה צורך מאוד אנושי ומאוד פגיע. היא היתה מוכנה להסיר כמה שכבות של הגנה מעצמה כדי לרצות לחוות "טקס מעבר" שמעניין את רוב האנשים בגילה.

לא חשבתי שאראה סצנת סקס לוהטת וחושנית וסביר להניח שהייתי מתעצבנת אם זה אכן היה כך. הכותבים נתנו למייזי ויליאמס את הבחירה איך הסצנה תראה וכמה היא רוצה לחשוף מגופה אם בכלל כיוון שהיא התחילה בסדרה בתור ילדה אבל חשוב לזכור שהיא עכשיו בת 22 ומספיק בוגרת להחליט איך היא רוצה שיראו אותה ביסטואציה שכזאת. רוב הסיכויים שאם היא היתה חושפת יותר הייתי מתעצבנת ומרגישה שזה מאולץ.

ועבור כל מי שהרגיש מבוכה לראות את אותה הסצנה כי אריה היא כמו אחותו הקטנה – טוב מאוד. זה אומר שגדלתם עם הסדרה והתפתחתם איתה. הסצנה לא נועדה להדליק אתכם, היא פשוט נועדה לאפשר לאריה לחוות מה זה להתבגר בצורה "נורמלית" בפעם הראשונה בחייה.

אם לא הספיק לכם עד עכשיו כל הFEELS  אז סביר להניח שתתרגשו למוות כשסאם נותן את חרב המשפחה שלו לג'ורה כדי לכבד את אביו ששירת במשמר הלילה. הייתי בטוחה שג'ורה ימות מייד אבל עם חרב מפלדה ולריאנית עוד יש לו סיכוי לשרוד עד הפרק הבא לפחות.

כדי לסגור את הפרק בבום, לאחר שהתחמק ממנה כל היום, דאנריז הולכת למערת הקברים למצוא את ג'ון שם היא רואה אותו עומד מול הפסל של ליאנה. כשהוא רואה אותה הוא נותן לה חצי חיוך עצוב והיא ניגשת לחבק אותו.

כשדאני אומרת לג'ון שהיא לא מבינה איך הסיפורים הטובים שהיא שמעה על אחיה מסתדרים עם העובדה שהוא אנס את ליאנה הוא מגיב לה במהרה, כאילו הוא חיכה כל היום לרגע הזה, לספר לה את האמת, והוא פשוט מקיא את הסיפור החוצה. כשהוא מספר שליאנה ורייגאר היו מאוהבים, התחתנו בסתר ונולד להם בן ושהוא הבן הזה, הוא למעשה פורק חיים שלמים של כאב, כל מילה יותר נחרצת מהקודמת לה, הוא לא ממזר, היה לו הורים שהיו מאוהבים ורצו אותו. נד שיקר לו כדי להגן על חייו מרוברט. יש לו שם, קוראים לו איאגון טרגראיין. והוא מאוהב בדודה שלו. (את החלק האחרון הוא לא אמר, אבל את זה אנחנו כבר יודעים).

בזמן שג'ון משחרר לעולם את האמת, התגובה של דאנריז רחוקה מלהיות מה שהוא ציפה לה. היא לא מאמינה לו. היא חושבת שאחיו המוזר והחבר הכי טוב שלו הם לא בדיוק המקורות הכי מהימנים שיש וגם כשהוא מנסה לרצות אותה ולהגיד לה שהוא מאמין שזה אמיתי, אותה לא ממש מדאיג החלק בו היא מאוהבת באחיין שלה, אחרי הכל היא טארגריין, אם היא לא היתה מתחתנת עם דרוגו היו מחתנים אותה עם אחיה, היא מודאגת מדבר אחד בלבד: הכס.

"אם זה היה נכון" היא אומרת בטון מאשים וספקני "זה היה הופך אותך ליורש הגברי האחרון של בית טרגראיין, תהיה לך זכות לכס הברזל".

בזמן שהיא מסתכלת עליו במבט מעורב של כעס, תסכול, קנאה ופחד הוא מסתכל עליה בבלבול וכאב. אותו לא מעניין הכס, המלוכה או כל תואר אחר. הדבר היחידי שמעניין אותו זה לשרוד. והוא אוהב אותה. לעומת זאת נראה שלדאנריז יש סדר עדיפויות שונה והכל מוטל בספק אבל לפני שהוא יהיה מסוגל להגיב לה הצופרים מודיעים שצבא המתים הגיע לוינטרפל והקרב הגדול עומד להתחיל.

כמה אנקדוטות סוררות:

• הלב שלי קיפצץ מהתרגשות כשבראן אמר "הדברים שאנחנו עושים בשביל אהבה" מול ג'יימי המבועת. משפט שכמובן היה חסר קונטקסט לחלוטין לשאר האנשים בחדר אבל היה טעון משמעות בין ג'יימי ובראן, המסמל שבראן זוכר הייטב את היום בו ג'יימי דחף אותו מהמגדל כדי להגן על סודיות הרומן עם סרסיי, לעומת זאת כשהשיחה המאוחרת יותר התנהלה בניהם היא היתה פחות מרטיטה ממה שקיוויתי – ג'יימי התנצל, בראן הגיב בצורה הזויה, ג'יימי לא ידע איך להגיב לזה, הסוף.
• במהלך שיחת האיחוד בין ג'יימי לטיריון, ג'יימי טען שסרסיי עבדה עליו יותר מכולם אבל טיריון עונה לו "היא מעולם לא עבדה עליך. תמיד ידעת בדיוק מי היא באמת אבל אהבת אותה למרות זאת" – אני מוצאת את זה מאוד מדוייק. סרסיי שיקרה להרבה אנשים לגבי מי היא ומה היא עושה אבל ג'יימי מעולם לא היה אחד מהם.
• אהבתי את התזכורת שג'יימי איבד את היד לאחר שהוא הציל את בריאן מניסיון אונס ושהוא בצורה עקיפה (או ישירה, תלוי איך אתם מסתכלים על זה) אחראי לכך שסאנסה בחיים.
• קרב היריות הורבלי בין דאני לסאנסה הניב את הפנינה: דאני: "הוא הגבר השני בחיים שלי שאני יכולה להגיד את זה עליו", סאנסה: "מי היה הראשון?", דאני: "מישהו גבוה יותר" (ועל זה נאמר L-O-L)
• אולי פספסתם ואולי לא, אבל הילדה האמיצה שקיבלה מרק מדאבוס היתה דומה במראה (ובאומץ) לנסיכה שירין, אותה דאבוס אהב כאילו היתה ביתו שלו. כיוון ששירין נשרפה למוות על ידי מליסנדרה (לאן היא באמת נעלמה?) באישור ההורים שלה, דאבוס מעולם לא קיבל הזדמנות להיפרד ממנה כראוי ואני מאמינה שזאת היתה הדרך של הסדרה לתת לו את הקלוז'ר שכל כך מגיע לו.
• סצנת תכנון הקרב קיימת מסיבה אחת בלבד – כדי להזכיר לנו מה היתה התוכנית וכמה מטופשת היא היתה כשהיא תשתבש לחלוטין והרי אין טיפת ספק שהיא תתהפך לגמרי על הראש כשהמהלכים הלבנים יגיעו.
• להשתמש בבראן כפיתיון זה מטופש, אבל להפריד את המלך משאר הצבא עלול בתיאוריה לעבוד (למרות שאני באופן אישי הייתי שמחה מאוד לראות את מלך הלילה הורג את סרסיי)
• ברגע שדאני שלחה את טיריון למערות הקבורה עם הנשים, הילדים, והזקנים בטענה שזה נועד כדי להגן עליו היא למעשה נתנה לו גזר דין מוות. כל מי שיהיה במערה ימות.
• במהלך כמה וכמה סצנות לאורך הפרק דאנריז מפגינה פחות ופחות סבלנות כלפי האנשים שסביבה ומדגישה הן במעשים והן במילים את סדר העדיפויות האמיתי שלה. היא רוצה את הכס ולמרות שהיא אוהבת את ג'ון וחוששת ממלך הלילה, הדבר היחידי שבאמת מעניין אותה זה לשלוט בשבע הממלכות. מעונה לעונה היא הופכת לפחות שליטה הגונה ובעלת לב רחב ויותר לדיקטטורית שמוכנה לבחול בכל אמצעי כדי להגיע לאן שהיא רוצה. לאור היחס שלה כלפי טיריון אני מתחילה לחשוב שהתיאוריה שהוא יהרוג אותה בגלל שהיא תשתגע כמו אבא שלה בהחלט יכולה להתממש.
• במהלך הפרק קיבלנו כמה הזדמנויות להיות זבוב על הקיר בשיחות הפרטיות של גיבורי הסדרה, אך השיחה היחידה שהסתירו מאיתנו היתה בין בראן לטיריון. כמובן שזה לבדו מעלה ספקולציות בקרב המעריצים והתאוריה הפופולרית ביותר היא שבראן אולי סיפר לטיריון מי ההורים האמיתיים שלו (בהמשך לטענה שהסיבה האמיתית שטייווין לניסטר שנא את טיריון היא כי המלך המטורף אנס את אישתו של טייווין והבן שנולד – טיריון – הוא לא הבן האמיתי שלו).
• טורמונד: "את לא סר? לא אבירה?", בריאן: "נשים לא יכולות להיות אבירות", טורמונד: "למה לא?", בריאן: "מסורת", טורמונד: "שתזדיין המסורת", בריאן: "אני גם ככה לא רוצה להיות אבירה", טורמונד: "אני לא מלך, אבל אם הייתי, הייתי מאבר אותך 10 פעמים" – טורמונד, הפמיניסט הכי קריפ בשבע הממלכות.
• ד"ש לגוסט, הזאב של ג'ון שהופיע פתאום בוינטרפל כאילו הוא היה לצידו לאורך כל הדרך.
• טורמונד וסיפור חלב הענקים שלו היה סביר להניח אחד הרגעים הקומים הטובים ביותר של הסדרה כולה.
• כל הפינג פונג בין אריה לגאנדרי לפני שהם שכבו היה כתוב הייטב ובוצע הייטב. התיאור של מה מליסנדרה עשתה לו והמבוכה של גאנדרי מהישירות והבוטות של אריה הועברו בצורה נהדרת. התלונה היחידה שלי היא שנראה שאריה לא התרגשה במיוחד לגלות שגאנדרי הבן של רוברט ברית'יאון.
• אם כבר הבן של רוברט ברת'יאון, אהבתי את ההומאז' לעונה הראשונה בה רוברט אמר לנד "לך יש בן, לי יש בת. ככה נוכל לאחד את שני הבתים שלנו", אז הוא התכוון לג'ופרי וסאנסה אך זה התחבר היטב לגאנדרי ואריה.
• אריה: "זאת היתה הפעם הראשונה שלך?", גאנדרי: "הפעם הראשונה ששמו עלי עלוקות, כן" –  LOL
• אריה: "אני לא האישה האדומה, תוריד את המכנסיים שלך בעצמך" – You go girl!
• ליאנה מורמונט כרגיל מזכירה לנו שאפשר להיות badass בכל גיל כשהיא מסרבת להקשיב לג'ורה הבנדוד שלה ומציבה עובדה שהיא נלחמת עם כולם ולא מתכוונת להתחבא במערות. כמו שצריך.
• האם אני היחידה שהיה לה פלאשבק ל"שר הטבעות" כשפודריק התחיל לשיר את "Jenny's Song"? (השיר של פיפין ההוביט), כמו כן, סאחטיין פוד! האם יש משהו שאתה לא טוב בו??
• סצנת הסיום בו רואים את סאם במיטה לייד סאם הקטן וגילי הזכירה לי את הסוף של טיטניק עם הזקנים במיטה לפני מותם. מעניין אם זה היה מכוון.

לסיכום:

התלונה העיקרית של המלעיזים נגד הפרק זה ששום דבר לא באמת קרה וקיבלנו 2 פרקים ברצף של ברברת. לגבי הפרק הקודם אני נוטה להסכים אך כפי שכתבתי בהרחבה למעלה, הפרק הנוכחי היה מלא (מלא?! מפוצץ!!) ברגעים חשובים. המון סגירות מעגלים, רגעי הומור ואחווה אנושית, והרבה רגעים מרגשים ומיוחדים. בעיני, זה היה פרק פשוט מופלא. השקט הצעקני שלפני הסערה.

להתחשב בכך שאני לא מחובבי פרקי קרבות, אני ניגשת בזהירות לשבוע הבא. אני לא חושבת שאהנה במיוחד מ82 דקות של נון-סטופ אקשן כמו שסביר להניח הכינו לנו ויש לי כמה הימורים לגבי מי לא ישרוד את הקרב עם המתים:

כל מי שיהיה במערות הקבורה לא ישרוד, אחרי הכל, מקום סגור בו נמצאים כל האנשים הכי פגיעים הוא ה-מטרה של כל צבא. אין לי ספק שיהיה שם טבח. ההימור הוא שמלך הלילה יעיר לתחייה את הסטארקים שקבורים שם ונראה כמה זומבים מוכרים.

כמה מבאס אבל ימותו: בריאן, פודריק, ליאנה מורמונט, סאם, טורמונד, גאנדרי, דאבוס, ת'יאון, בראן, בריק, ההאונד

קיים סיכוי גדול שימותו: ג'יימי, טיריון, ג'ון או דאני

May the odds be ever in their favor.