נפרדים מ"תאוריית המפץ הגדול"

מתמטיקה: 12 שנים, 12 עונות, 279 פרקים.

הנפשות הפועלות:

דוקטור לאונרד ליקי הופסטטר (ג'וני גאלקי), דוקטור שלדון לי קופר (ג'ים פרסונס), פני הופסטאדר (קיילי קווקו), הווארד ג'ואל וולוויץ (סיימון הלברג), דוקטור ראג'ש (ראג') ראמיין קוטרפאלי (קונאל נייאר), דוקטור איימי פארה פאולר (מים ביאליק), דוקטור ברנדט מריאן רוסטנקובסקי וולוויץ (מליסה ראוש)

לפני 12 שנים ראיתי בטלוויזיה את הפרק הראשון של "תאוריית המפץ הגדול" והתאהבתי מיידית. עד אז מעולם לא ראיתי סדרה שלמה שמוקדשת לתרבות שמלווה אותי ואת החברים שלי כל חיינו.

סוף סוף נוצרה סדרה שמראה אנשים שנראים ומדברים כמו הסביבה שלי וזה היה משב רוח רעננה שהיתה כל כך חסרה בחיי.

כל פרט בסדרה היה מחושב ומעוצב להתאים לנרטיב, מהבגדים שהם לבשו, לחפצים שבדירה שלהם, לנושאים עליהם הם דיברו או הפעילויות בהם הם השתתפו, סוף סוף היה ייצוג נאמן לעולם החנונים.

כיוון שמדובר בסדרת סיטקום ברור שהיו שם כמה הקצנות, רוב החברים שלי לא היו עד כדי כך מנותקים חברתית אבל כן הכרתי באופן ישיר או עקיף אנשים שהוצגו בצורה כמעט מדויקת בסדרה.

היה קל להתאהב בדמויות, אפילו בשלדון שהיה כמעט בלתי נסבל בהתחלה ומצאתי את עצמי לא רק צוחקת בקול רם אלא גם מתרגשת מהחלקים היותר דרמטים בסדרה.

במשך 12 עונות צוות השחקנים התרחב מעט, הוסיף בעיקר דמויות נשיות אל תוך המיקס ויש שיגידו שזה פגם באמינות הסדרה אבל בעיני זאת היתה אבולוציה טבעית של הדמויות. אנשים לעיתים נדירות נשארים אותו הדבר למשך יותר מעשור. שינויים באופי, בהתנהגות, במעגל החברתי ובהרגלים הם מאוד טבעים והגיוניים, גם אם אתם אנשים מאוד מקובעים, האינרציה עושה את שלה.

עד כמה שאני אוהבת את הקאסט המקורי של פני, שלדון, לאנרד, ראג' והווארד, התוספת של איימי וברנדט הוסיפה המון צבע לסדרה והיא עזרה לשבור לא מעט מחסומים של ייצוג שווה במדיה וייצוג של נשים בתחומי מדע.

כיום אני יכולה להגיד שהדמות של איימי היא ללא ספק האהובה עלי בסדרה ולולא ההתפתחות של הדמות של שלדון היא לא היתה מגיעה לשם.

כשהתחלתי לראות את הסדרה הייתי רווקה בין רווקים ועם הזמן גם המעגל החברתי שלי החל להשתנות, אנשים התחתנו, החלו להקים משפחות, והתחביב שהיה לי לצפות בסדרה לבדי השתנה והפך להיות זמן איכות שלי ושל בנזוגי בו אנחנו רואים ביחד את הפרקים ואני צוחקת כשאני משווה אותנו לזוגות בסדרה.

הסדרה הכירה לי (באופן עקיף כי הוא מעולם לא אובחן באופן רישמי) את תסמונת האספרגר ואיפשרה לי לתקשר בצורה יותר טובה ופתוחה עם חבר טוב שמתמודד עם התסמונת. כיום אני יכולה לומר שמערכת היחסים שלנו דומה בהרבה לקשר האוהב בין פני לשלדון (רק שאני מחוייבת לציין שהידיד שלי הרבה יותר נעים מכל בחינה אפשרית משלדון).

הכרתי את הסדרה לעשרות אנשים במהלך העונות הראשונות שעדיין לא היו כל כך מוכרות ותמיד האמנתי שהיא תהפוך להצלחה ענקית. כתיבה כזאת שנונה ודמויות כל כך יוצאות דופן חייבות לקבל הכרה בשלב מסויים ואכן צדקתי כשהסדרה וצוות השחקנים קיבלו מועמדויות מכל טקס פרסים אפשרי וקטפו עשרות פרסים (כולל 10 פרסי אמי).

רוב השחקנים בסדרה היו כמעט אנונימים לפני כן (למעט ג'וני גאלקי, קיילי קווקו ומים ביאליק) וסיימו את העונות האחרונות עם משכורת של מיליון דולר לפרק.

ג'ים פרסונס המגלם את ד"ר שלדון קופר, חייב את הצלחתו הענקית לסדרה. הוא זכה על תפקידו בסדרה ב20 פרסים כולל אמי וגלובוס הזהב וב2018 הוא הוכתר על ידי מגזין פורבס בתור השחקן שמרוויח הכי הרבה בטלוויזיה.

השבוע שודר הפרק האחרון איי פעם של הסדרה ושלא כמו המון סדרות אחרות (ע"ע משחקי הכס) הפרק האחרון היה פשוט נהדר!

הסוף היה מספק לחלוטין, מצחיק ומרגש ואין לי ספק שאתגעגע מאוד לסדרה היחידה שהצליחה לשעשע אותי במשך 12 עונות (ומבחינתי שגם היתה ממשיכה לעוד 10 עונות נוספות).

אין ספק שמדד האיכות של הסדרה עלה וירד במהלך העונות, אחרי הכל לא כל עונה יכולה להיות מושלמת, ותמיד יש הצלחות והפסדים, אבל בתמונה הגדולה מעולם לא חשבתי לרגע לנטוש את הסדרה עוד את הדמויות האהובות.

הפרק האחרון הצליח לסגור בצורה מקסימה את הסדרה ועדיין להשאיר קצת טעם לעוד, אחרי הכל החיים של הדמויות לא מפסיקים ויש להם עוד הרבה דברים לעבור וללמוד ולהתפתח, כמו כולנו.

תודה רבה ביג בנג, הייתם נהדרים!

(תוספת כוללת ספויילרים מתחת לתמונה)

 

View this post on Instagram

 

12 seasons. 279 episodes. And our favorite show went out with a BANG! ? #BigBangTheory

A post shared by The Big Bang Theory (@bigbangtheory_cbs) on May 16, 2019 at 10:21pm PDT

*** תוספת של אחרי***

(כוללת ספויילרים לפרק האחרון)

בזמן שכתבתי את מכתב הפרידה התלבטתי אם לציין משהו אחד שהפריע לי במהלך פרק הסיום ובהתחלה בחרתי שלא להזכיר אותו כדי לא להעיב על ההרגשה הכללית החיובית שהיתה לי במהלך הפרק ובמהלך הסדרה בכללי, אך נתקלתי בראיון עם יוצרי הסדרה לגבי אותו נושא שהפריע לי ולא אהבתי את התשובות שהם נתנו אז אני מוסיפה את האפילוג הזה לטובת שקיפות מלאה.

במהלך העונה האחרונה פני ציינה מספר פעמים שהיא לא מעונינת להביא ילדים לעולם, נושא שהיא חשבה עליו לעומק והתבשלה איתו עד ההבנה הסופית שזאת העמדה שלה. למשך פרק או שתיים זה יצר סוג של משבר בינה לבין לאנרד, כי הוא דווקא כן רצה להיות אבא, אבל בסופו של דבר הוא החליט שהוא מעדיף חיים שלמים עם פני בלי ילדים מאשר חיים עם מישהי אחרת וילדים, החלטה שאני מאוד הערכתי, כיוון שאני בעצמי, כמו פני, בחרתי בחיים ללא ילדים, נושא שנוי במחלוקת, אך עקרוני, שלא כמו פני, אני העלתי את הנושא בפני בני הזוג שלי עוד לפני שלב החתונה כדי שלא יהיו הפתעות או חיכוכים ובסופו של דבר מצאתי אדם שמקבל את ההחלטה הזאת בלב שלם.

בפרק האחרון של הסדרה פני מגלה לצופים שהיא בהריון, דבר שלא היה מתוכנן או רצוי מבחינתה, אבל היא בסופו של דבר קיבלה אותו ואפילו שמחה לגביו. באופן אישי זה הרגיש לי קצת כמו עלבון למעריצים רבים שהם כמוני, כאלה שאפילו ציפו לראות את פני ולאנרד חיים את החיים שלהם באהבה ושמחה בלי ילדים, אבל בסופו של דבר, הכותבים כפו עליה את ההריון, לאנרד קיבל את מה שהוא רצה והיא פשוט למדה לחיות עם זה. פשרה לא אידיאלית בעיני.

כשמעריצים כעוסים העלו את הנושא לאינטרנט, יוצרי הסדרה ענו בתגובה שהם הרגישו שלתת ללאנרד ופני ילד זה "לכבד את מערכת היחסים שלהם". זוהי תשובה מאוד בעייתית, מצד שני גברים, במהלך אקלים פוליטי מאוד עדין שמתרחש בארה"ב סביב הנושא הזה בדיוק. גברים שמחליטים עבור נשים מה לעשות עם הגוף שלהם ולא מכבדים את ההחלטה של נשים רבות לנהל מערכות יחסים מלאות משמעות ללא ילדים.

התגובה שלהם הכעיסה אותי מאוד וזאת הסיבה שבגללה החלטתי להוסיף את החלק הזה למכתב הפרידה שלי. זהו אקורד צורם ביותר לסיים סדרה שעד עכשיו היתה מאוד מעצימה ומפרגנת לדמויות נשיות, במיוחד עם נאום קבלת פרס הנובל של איימי שהקדישה את הזכייה לנערות צעירות בכל העולם שחוששות לעסוק בתחום מדעי. אני מאוכזבת מהבחירה היצירתית הזאת ומהאמירה הפוליטית שלא מתאימה להוליווד "הנאורה" ומקווה שסדרות אחרות בעתיד ילמדו את הלקח ויאפשרו לצופים שלהם להנות מזוגות שבחרו סגנון חיים שונה מהמשפחה הקלאסית.