ביקורת בקטנה: בחורים רעים לתמיד
Bad Boys For Life – עכשיו בקולנוע
הנפשות פועלות: ויל סמית', מרטין לורנס, ג'ו פנטליאנו, ונסה הדג'נס, אלכסנדר לודוויג, צ'אלרס מלטון, פאולה נונייס, ג'ייקוב צ'יפיו, קייט דל קסטיו, ת'ריסה רנדל, ניקי ג'אם ודיג'יי חאלד.
מה הדיבור?
סרט המשך של הסרט מ2003 שהיה סרט המשך של הסרט מ1995.
ובכל זאת?
שני הבלשים הכי מפורסמים במיאמי – מייק לאורי (ויל סמית' שמסרב להזדקן) ומרקוס ברנט (מרטין לורנס) הולכים לכיוונים שונים אחרי 25 שנה במשטרה. מרקוס מוכן לצאת לפרישה ולבלות את הזמן הפנוי עם המשפחה שלו ומייק רוצה להמשיך בכל הכוח לחיות את החיים המהירים.
התוכניות שלהם מסתבכות כשאויבים מהעבר צצים לסגור חשבונות ומאיימים לחסל את כל מי שמקורב למייק והם נאלצים לבקש עזרה מיחידה חדשה של המשטרה המנוהלת על ידי חבר'ה צעירים שאוהבים לעשות דברים אחרת.
הסרט כולל מכוניות מהירות, נשקים מכל הסוגים, כנופיות, אופנועים, אנשים יפים, הומור בכמויות, פסקול מקפיץ, מלא מלא אקשן והפעם גם טוויסט שלא היה מבייש אף טלנובלה.
הטוב:
כמעט הכל. באופן לא צפוי דווקא הסרט השלישי בסדרה הוא המוצלח ביותר מכולם. הוא כתוב הייטב, זורם, כייפי, זז בקצב טוב, ועושה בית ספר לקולנוע לשאר סרטי האקשן של התקופה האחרונה.
בנוסף ואולי חשוב מהכל, הליהוק והכתיבה של הדמויות החדשות נעשו בצורה מושלמת, עם יחס מפתיע לטובה של דמויות נשיות מ-ע-נ-י-י-נ-ו-ת בכל צדדי המתרס (פאולה נונייס, ונסה הדג'נס וקייט דל קסטיו נתנו הופעות מצוינות!) ונקודת בונוס על שבירת הטייפקסטינג עם הדמות המפתיעה של אלכסנדר לודוויג (המוכר בעיקר מהסדרה "ויקינגים" וההופעה שלו ב"משחקי הרעב").
הרע:
האגו של ויל סמית'.
מים רבים עברו בנהר מאז הימים של "הנסיך המדליק מבל אייר" ו-וויל סמית' הפך לקריקטורה של עצמו, כאשר כל דמות שהוא מגלם היא גרסא מכובסת של הדמות האחרונה שהוא הופיע בה. חלקים רבים מהסרט הרגישו כמו שיר הילל לכוכב הגדול והפרצופים הקשוחים שלו.
כן, הוא נראה צעיר, הוא בכושר שיא, וכמו שחקני אקשן רבים הוא הפך למותג שסוחף צופים לקולנוע וממלא לאולפנים את הארנקים, אבל בדרך הוא איבד את הייחוד שלו וגם כנראה חלקים מהנשמה שלו כשהוא נסחף לפס ייצור של סרטים שמציגים אותו באותה הפוזה שוב ושוב.
המכוער:
יכולתי להסתדר בלי הליהוק הסטנדרטי של דיג'יי חאלד שמעבר להיותו אחד האנשים הכי מקושרים בעולם הבידור לא באמת מחזיק יכולות משחק מינימליות.
שורה תחתונה:
לחלוטין שווה צפייה.
לא הכרחי מסכים מיוחדים או אולמות עם טריקים, מספיק אולם קולנוע סטנדרטי עם מערכת סאונד טובה ומלא פופקורן.