“עשיר בהפתעה” – שם נוראי לסרט נהדר

לפני שאתייחס לשיגעון הבינלאומי שהסרט יצר או לעלילה עצמה אני חייבת להתחיל בתלונה (פולניה או לא פולניה) ולהכריז שלא ברור לי מה לעזאזל עבר למתרגמים הישראלים בראש כשהם החליטו לבחור בתרגום המביך “עשיר בהפתעה” לקומדיה הרומנטית “Crazy Rich Asians”, שהיה אפשר בקלות לתרגם את זה ל”אסייאתים עשירים בטירוף” ולשמור על הצביון המקורי של הסרט?!

האם באמת התדרדרנו לחזור לתקופת “האסייאתי מת מצחוק”? אולי נשמח שלא קראו לסרט “בדרך לחתונה עוצרים בסינגפור”? גם הטאגליין של הסרט מביך לכלשעצמו: “כשמשפחה עם כסף פוגשת בחורה זהב” וגורם לנו לתהות האם המפיצים בארץ לא באמת מבינים כמה חשוב הסרט הזה ומנסים לשווק אותו כעוד סרט קיץ קליל ומטופש?

רגע. תחזרי אחורה. אמרת סרט חשוב?! על קומדיה רומנטית?!

אז כן. ושיסלחו לי לרגע המתרגמים אבל מה ש”אסייאתים עשירים בטירוף” הצליחו לעשות לקהילה האסייאתית-אמריקאית הוא זהה כמעט לגמרי למה ש”הפנתר השחור” הצליח לעשות לקהילה האפרו-אמריקאית וזה לייצג, לייצג, לייצג.

בעידן הפוליטיקלי קורקט “אסייאתים עשירים בטירוף” מוכיחים לכל המפיקים הגזענים בהוליווד שזה לא משנה מה צבע העור שלך או מהי צורת העיניים שלך כי הקהל מצביע ברגליים והם רוצים לראות אנשים “משלהם” על המסך הגדול, בצורה מלאה, רחבה, נטולת סטרואטיפים מביכים, בלי סטיגמות והרבה ההעצמה נשית, גם ואפילו במיוחד אם מדובר בז’אנר כל כך אנדר-רייטד כמו הקומדיה הרומנטית.

נכון, זה קיטשי בטירוף, ויש שיגידו שהקהילה האסייאתית-אמריקאית היתה צריכה לבחור בסרט קצת יותר “עמוק” מאשר רום-קום להתחיל את מהפכת הייצוג שלהם אבל יש משהו מאוד סימבולי בכך שדווקא סרט אהבה מתקתק הוא זה שמביא את הטעם האוריינטלי לכותרות ומוחק לחלוטין את הטענה שמיליוני צופים מרחבי העולם צריכים את אידיאל היופי האמריקאי הלבנבן כדי לגרום להם להתעלף, לצחוק ולהזיל דמעה מול גיבורים מאוהבים והצרות שיש להם בדרך.

מי שאמר שפרצופים מלוכסנים לא ימכרו כרטיסים צריך לקבור את עצמו באותו בונקר ליד הבחור שאמר שסרט גיבורי על עם קאסט שכולו שחור לעולם לא יתפוס ועל הדרך ללחוץ את היד גם להוא שהתעקש שרק דמויות גבריות בספנדקס יכולים לשבור קופות ואף אחד לא רוצה לראות את הסיפור של ההיא עם המבטא הים-תיכוני ולאסו האמת שלה.

אז אחרי שביססנו שגיוון מוכר, אפשר להתייחס שניה לשיא המדהים שנשבר פה- בו קאסט שלם, ממוצא אסייאתי, שובר קופות בכל רחבי העולם אבל במיוחד בארה”ב ומוכיח עד כמה ייצוג הוא חשוב לא רק לאלה שלראשונה מקבלים זמן מסך נורמלי אלא גם מרענן ומושך קהל שממש מיצה את לראות את אותו הסרט רק עם שחקנית לבנה אחרת?

ואם כבר דיברנו על קאסט אסייאתי שלם, כמה מרענן זה לראות ספקטרום שלם של דמויות, מכל הסוגים ומכל הצורות, מלא בנשים חזקות ולא בובות חרסינה ענוגות, דמויות גאות וגברים שלא נראים כמו כוכבות פופ מתבגרות או גיבורי אקשן קשוחים שבעיקר מזכירים לי נזירים ממבצר טיבטי כלשהו, אלא גם את החתיך האסייאתי, הצ’ארמר עם החזה החלק והקוביות בבטן, שתמיד מתלבש בחליפות יוקרתיות או בחולצות טי-שירט צמודות ומברך אותי שנזכרתי להצטרף לעולם כי הוא שובר לבבות כבר ממזמן.

כיאה לקומדיה רומנטית, אנו נסחפים לתוך פנטזיה ועולם שמלא באנשים יפים מבחוץ אך מלאי תככים מבפנים, הפסקול תפור בהתאמה והאופנה, הו האופנה, לא פלא שאינספור מעצבי על עמדו בתור כדי שמיטב מחלצותיהם יופיעו באדטפציה הקולנועית של סדרת רבי-מכר (אתם שומעים את התמלוגים מצלצלים ברקע?) וכל פרט, כל אביזר וכל לוקיישן נבחרו בקפידה ודאגו גם להרים לסינגפור את אחוז התיירות בהתאמה אך מעבר לסביבה הנוצצת והתקציב האסטרונומי, יש לסרט הזה פרט אחד חשוב מאוד, אחד כזה שיגרום לכל בחורה באולם להנהנן בהסכמה, רעיון ההנגשה: האמא הלא מרוצה.

כן חברים וחברות, זוהי לא תהיה קומדיה רומנטית אם בני הזוג לא יצטרכו להתמודד עם קונפליקטים ולמרות שלגלות שבן הזוג שלך הוא מילארדר אולי יכול להשמע כמו צרות לאנשים מסוימים, הקושי האמיתי, לא משנה מאיזה רקע כלכלי את מגיעה, זה ההתמודדות עם האמא שלו וכולנו יודעות כמה זה קשה, במיוחד בהתחלה.

“אסייאתים עשירים בטירוף” יקחו אתכם לנסיעה מגניבה לסינגפור היפהפייה, הם יצחיקו אתכם עד דמעות עם טקסטים שנונים ודמויות שיודעות להיות היסטריות אבל לא מעיקות, הם יגרמו לכם לכעוס כי אנשים הם חארות לא משנה מאיפה הם בעולם, הם אולי אפילו יוציאו ממכם כמה דמעות של התרגשות וללא ספק אתם תשרבבו כמה “אווווווווווו” בין הציחקוקים אבל חשוב מכל הם יגרמו לכם להתחבר אליהם, להכנס לנעליים המאוד יקרות שלהם ולמצוא לפחות דמות אחת שהיא לגמרי אתם.

הקסם של הסרט מצוי בהצלחה שלו להפוך את כל הדמויות שלו לנגישות. הוא מצליח להילחם בגזענות בלי להיות אגרסיבי או לוחמני אלא בכך שהוא מוכיח לעולם שכולנו אותו הדבר: אנחנו אוהבים, שונאים, כועסים, צוחקים, מאוכזבים, פגועים באותה הצורה וזה ממש לא משנה מה הרקע האתני של השחקנים כי התאהבנו בהם בכל מקרה.

אם אתם בכל זאת מחפשים גם את הערך המוסף, מעבר לאהבה, משפחה, כסף ומעמד, גם הנושא של גזע עולה אך פחות כגזענות חיצונית אלא יותר כשאלת זהות פנימית: האם ילדים של מהגרים אשר חיים בארץ אחרת עדיין נחשבים חלק מהמגזר האתני שלהם ואיך החברה בארץ המוצא שלהם מקבלת אותם? האם קדמה חשובה יותר ממסורת? האם יש לוותר על האני עצמי לטובת שמירת התא המשפחתי?

ולבסוף, בשונה מרוב הקומדיות הרומנטיות, הסרט הוא לחלוטין מטריארכלי, הנשים הם במרכז העלילה, הן הגיבורות, הן ראשי המשפחה, הגברים לצידן או כמעט ולא נראים, הן מקבלות ההחלטות ונותנות את הטון ויש פה שינוי מעמד שלא נראה עדיין בהוליווד וללא ספק יעורר לא מעט תגובות המשך.

לסיכום: ההפתעה היא לא שהוא עשיר אלא שהסרט לחלוטין שווה את ההייפ שלו. רוצו לראות אותו, הוא לחלוטין שווה את הזמן.

 

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא