“מליפיסנט: אדונית הרשע” – לא מה שחשבתם

היה היתה בממלכה רחוקה

מליפיסנט פיה אפלה

היא חיפשה נקמה

או כך סיפרה האגדה

ושלחה את אורורה לתנומה

(הייקו, נ.נ.מ)

את הסיפור של “היפהפייה הנרדמת” כולם מכירים, בלונדינית יפה, גלגל תפירה, מחט חדה ומקוללת, נרדמה ואז התעוררה בזכות נשיקת אהבת אמת.

דיסני, שמגלגלת מיליארדים בזכות הנבלים המהוללים שלה, החליטה ב2014 להפוך את המראה ולהציג את מליפיסנט, אחת הנבליות המפורסמות ביותר בפרנצ’ייז, לגיבורה, שסיפורה האמיתי נעלם ונשכח.

 

בסרט הקודם, מליפיסנט (אנג’לינה ג’ולי) היתה פיה צעירה ותמימה שהתאהבה באיכר צעיר מהעיירה השכנה. אותו איכר היה שאפתן והחלומות שלו היו גדולים יותר מהרגשות למליפיסנט וכשהמלך של הממלכה הצהיר שמי שיהרוג את מליפיסנט יזכה להתחתן עם בתו הנסיכה, הוא ניצל את קרבתו אליה, סימם אותה וחתך לה את הכנפיים. האקט הבוגדני הזה שבר למליפיסנט את הלב אבל העניק לאיכר, סטפן, את כס המלכות.

כמה שנים אחרי, מליפיסנט מתפרצת לטקס ההטבלה של הנסיכה אורורה (אל פנינג) ומטילה עליה את אותה קללה מפורסמת: כשהיא תגיע לגיל 16 היא תדקור את האצבע בגלגל התפירה ותיפול לתרדמת ממנה אפשר להתעורר רק עם נשיקת אהבת אמת. סטפן שולח את אורורה לגור ביער, הרחק מסכנה עם שלושת הפיות, אך שלא כמו בסיפור המקורי, שלושת הפיות עסוקות מדי בעצמן ומליפיסנט מוצאת את עצמה מגנה על אורורה בהתחלה מרחוק ואחר כך מקרוב, מה שיוצר בניהן מערכת יחסים מקסימה ולא צפויה שגורמת למיליפיסנט לרצות להסיר את הקללה ללא הצלחה.

בסופו של דבר הקללה מתגשמת ומליפיסנט יוצאת מגדרה כדי להביא את הנסיך פיליפ, הקראש של אורורה, להעיר אותה, אך באופן אנטי-קלמקטי, הנשיקה של פיליפ היא לא הדבר האמיתי והקללה נשארת שלמה. מליפיסנט שבורת-לב ומלאת אשמה מעניקה לאורורה נשיקה על המצח ומעירה אותה מהתנומה ומגלה שאהבת אמת לא חייבת להיות רומנטית. במסגרת סוף טוב הכל טוב, אביה של אורורה מת במהלך הקרב נגד מליפיסנט ומקבל את עונשו, ואורורה מוכתרת כמלכה שמאחדת בין ממלכת הקסמים וממלכת האנשים יחדיו.

חמש שנים אחרי (במציאות ובסרט) מליפיסנט חוזרת עם סרט נוסף “מליפיסנט: אדונית הרשע” אך תופתעו לגלות שהיא לא ממש הדמות הראשית אלא בעיקר הדמות שמחברת בין הסיפורים (והיא גם לא אדונית הרשע האמיתית בסיפור).

הסיפור מתחיל כאשר מליפיסנט חיה חיים שלווים כמגנת הממלכה הקסומה עד שהנסיך פיליפ מחליט להפוך את עולמה ולהציע לאורורה להתחתן איתו. האיחוד הצפוי מביא איתו אתגרים חדשים ומאיים על הדינמיקה המשפחתית של מליפיסנט ובת הסנדקות שלה. במקביל כוחות אפלים זוממים להשמיד את כל הייצורים הקסומים ובני ברית לא צפויים מתגלים כעזרה במלחמה הקרבה.

בנוסף למליפיסנט ואורורה, הנפשות הפועלות כוללות כמובן את הנסיך הקלולס פיליפ (האריס דיקינסון), הוריו המלך גם קלולס ג’ון (רוברט לינדזי) והמלכה הלחלוטין מרשעת אינגרית (מישל פייפר), דיאבל – העורב/אדם המקסים שמשרת את מליפיסנט (סאם ריילי), שלושת הפיות המטרידות מהסרט הקודם (ג’ונו טמפל, אימלדה סטנטון ולזלי מנוויל), ליקספיטל – ה”מדען המשוגע” של המלכה (ווריק דיוויס), יד ימינה של המלכה – גרדה המפחידה (ג’ן מוראיי) והצגה של מנהיגי הפיות האפלים – קונאל (צ’יווטל אגיופור) מרטין לות’ר קינג עם כנפיים ובורה (אד סקריין) בואו נילחם כבר.

החצי הראשון של הסרט מציג מראות ויזואלים לא מהעולם הזה, בין אם זה ביערות שופעות החיים והצבעים של הממלכה הקסומה ובין אם זה בעולם החבוי והרבגוני של הפיות האפלות (ששניהם מזכירים בהמון מובנים את השפה הויזואלית של “אוואטר”) וקל להיסחף עמוק אל תוך הדימיון והפנטזיה שדיסני אוהבים ליצור.

לעומת זאת, החצי השני של הסרט מתמקד בעיקר במלחמה ובקונפליקט על ידי הנגשה בצורה מטרידה של דימויים (ולפעמים הצגה מילולית) המתייחסים לגזענות, רצח-עם, וניסויים בייצורים חיים ולכן חשוב לי לציין שלמרות שהסרט מוגדר כ”סרט לכל המשפחה” הוא אינו מתאים לילדים וחלקים ממנו הצליחו להפוך לי את הבטן בחוסר נוחות.

מבחינת עלילה היו לא מעט רגעים לא הגיוניים שהטרידו את מחשבתי, ולמרות שאת שני הסרטים כתבה אותה התסריטאית (לינדה וולברטון), ההרגשה היא שמדובר בסיפורים נפרדים לחלוטין, שכל אחד מהם מציג סיפור מקור שונה ושכל הרעיונות הטובים נגמרו בחלק הראשון, כי החלק השני כולו מורכב מערבוב של חלקים מפוזרים ממקורות שונים.

לסיכום:

אני באמת מאוכזבת שהסרט לקח פנייה כל כך חדה באמצע לכיוון שלילי במיוחד, שכן ההתחלה לפחות עשתה רושם סמי-חיובי. וזהו באמת בזבוז של כמה סצנות יפהפיות שהלכו לאיבוד בתוך נרטיב אפל במיוחד.

הייתי מרוצה הרבה יותר אם היו חוקרים יותר לעומק את העולם של הפיות האפלות ומתמקדים כמה שפחות במלכה הרעה וההתנהגות העריצה שלה.

ציון: 6 (ואני נדיבה)

 

מחשבות תועות (ספויילרים):

  • סצנת ההתארגנות לארוחת הערב עם ההורים היתה מקסימה במיוחד. דיאבל מנסה ללמד את מליפיסנט איך להתנהג בצורה מנומסת ומכובדת היתה ממש מצחיקה וחבל שלא היו יותר סצנות דומות בסרט.
  • הסצנה המטרידה במיוחד היתה כשיד ימינה של המלכה, גרדה, מנגנת בהנאה על עוגב שכלל בתוכו חומר רעיל בזמן שכל הייצורים הקסומים היו נעולים בכנסייה מתחתיה וניסו להימלט בבהלה מהאבקה שהופכת אותם לצמחים (הורגת אותם). רמה כזאת של סדיסטיות לא מתאימה או ראויה לסרט של דיסני והיא זעזעה אותי עמוקות (תאי גזים מישהו?).
  • הנסיך פיליפ: לא יכלו לבחור בדמות יותר שטוחה? שהרי לא יתכן שהוא עד כדי כך תלוש מהמציאות סביבו ולא רואה את הפרצוף האמיתי של אימו, שהיה ברור ושקוף מהפריים הראשון שלה בסרט, בנוסף לפעילות “הסודית” שמתרחשת בטירה. איך יתכן שמשרתת כמו גרדה יותר מעורה במה שקורה באמת בזמן שהנסיך פשוט חולם בהקיץ בחדר שלו? לא ממש מתקבל על הדעת.
  • ואם כבר הנסיך פיליפ, על פני השטח נראה שהוא לא באמת מכיר את אורורה או מבין את המורכבות של התפקיד שלה כמלכת הממלכה הקסומה, ומבחינה הגיונית היה יותר מתאים שהיא תתחתן דווקא עם דיאבל, שליווה אותה כל חייה ומביע דאגה ואכפתיות אמיתיים כלפיה ולעולם ממנו היא הגיעה.
  • אגב דיאבל, הסצנה בה הוא הפך לדוב/עורב היתה פשוט פרייסלס.
  • מאוד מוזר שכל השנים האלה מליפיסנט מעולם לא חקרה את העבר שלה, מהיכן היא הגיעה ואפילו לאיזה גזע היא שייכת וכל זה בזמן שיש מושבה שלמה של פיות אפלות במרחק תעופה קצר מהממלכה שלה (ולמה הם לא יצרו קשר איתה?)
  • הסוף היה כל כך מתסכל! המלכה הרעה לא באמת קיבלה את העונש שהגיע לה וכולם התנהגו כאילו זה לא כזה ביג דיל שהיא בגדה בכולם, ניסתה להרוג את בעלה, את אורורה ואת כל אוכלוסיית היצורים הקסומים בעולם. להפוך אותה לעז זה ממש לא עונש מספק.
  • כמו כן, הניסיון לרכך את המראות הקשים עם חתונה פרחונית היא לחלוטין זלזול באינטלגנציה הריגשית של הצופים ולא כל סרט דיסני יכול להסתיים ב”הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה” מבלי שיהיו לכך השלכות. אנשים לא מפסיקים להיות גזענים בין לילה.
  • הייתי ממש שמחה אם ווריק דייוויס יפסיק לקחת תפקידים של ייצורים קטנים ולא מזוהים. הוא כל כך הרבה יותר מוכשר מזה.

 

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא