“רצח כתוב היטב” – Knives Out – ביקורת סרט

“לכולם יש מניע, לאף אחד אין מושג”

Knives Out 2019

במחווה לסיפורי רצח-מיסתורין של הסופרת אגתה כריסטי מגיע “רצח כתוב היטב” – תעלומת רצח עם ניחוח של פעם המתרחשת באחוזה מרוחקת עם בחירה ססגונית של ריהוט וחפצי נוי (נ.ב – הג’וקר מבקש את קיר הסכינים שלו בחזרה) שם נמצא מת הסופר הידוע הארלן תרומביי (כריסטופר פלאמר האגדי), שעות ספורות לאחר מסיבת יום הולדתו ה85.

בדומה למשחקים הפופולרים כמו “הרוצח” ו”הרמז” כל מי שהיה במסיבה הוא חשוד לגיטימי . בנוסף למשטרה מצטרף לחקירה הבלש האקצנטרי בנואה בלאנק (דניאל קרייג במבטא אמריקאי-דרומי מגוחך במיוחד) שנשכר על ידי אדם אנונימי כדי לחבר את חתיכות הפאזל ולגלות מי מהמשפחה או מצוות העובדים גרם למותו של הארלן.

כיאה למשפחה עשירה מהמעמד העליון, לא חסרות דרמות ותככים בין הילדים, הנכדים והנספחים, לכן קצת לפני מותו, הארלן היה נחוש לעשות בדק בית ולחשוף את השקרים והרמאויות של כל אותם האנשים שתלויים בכספו.

כמו כל סיפור מיסתורין טוב, הסרט כולל חלקים מהחקירות האישיות שמנהלת המשטרה עם כל הדמויות המעורבות בפרשה, כשכל אחד מהם מתאר סיפור שונה לגמרי וחושף עוד צד של התככים המשפחתיים.

בצורה קצת אירונית “רצח כתוב היטב” אינו כתוב היטב בכלל והוא נגרר לאורך 131 דקות שמרגישות כמו נצח עם מערכה אמצעית שנמתחת כמו מסטיק בו מנסים לבנות לצופים את ההפתעה הגדולה של מי הרוצח האמיתי, פרט שהיה צפוי לחלוטין עוד מהדקות הראשונות של הסרט.

הדעות לגבי הסרט חלוקות וניתן להרגיש זאת עוד בצפייה עצמה בה חצי מהקהל התגלגל מצחוק והחצי השני החליף מבטים בחוסר נוחות בניסיון להבין את הבדיחה שפוספסה.

יש שיגידו שהסרט מבריק, מקורי ומלא עניין ויש את הצד השני שיסתכלו על הסרט כבזבוז זמן מוחלט שלא עמד בציפיות האסטרונומיות שצוות הפרסום בנה עבור הקהל.

“רצח כתוב היטב” מוצג כסרט אנסמבל עם שמות ענקיים מודבקים על הפוסטר, אך בפועל ההשקעה בדמויות היתה מינמלית והרגעים בהן כולם היו ביחד כמשפחה וכאנסמבל היו מועטים עד לכמעט ולא מורגשים.

למעט רגעי החקירה, הקהל לא מקבל מבט אמיתי לסיפור הרקע של הדמויות השונות כך שבלתי אפשרי לדעת אם הן מורכבות מעבר לצורה השטחית שבה הן הוצגו. האם אנחנו אמורים להתחבר אליהן? לשנוא אותן? האם זה בכלל משנה? הן חד מימדיות וקלישאתיות וחבל שכך.

הדמות היחידה שקיבלה בניה של ממש או סיפור רקע כלשהו היתה מרתה קבררה (אנה דה ארמס), המטפלת האישית של הארלן ודמות הדגל של הסרט. היא המהגרת טובת הלב, הכבשה התמימה, מקור האמת והצדק שעומדת מול המשפחה האמריקאית, הלבנה והעשירה שמתנשאת מעליה.

ואם האמירה החברתית לא היתה מספיק בולטת, קיבלנו שני צעירים משני קצוות הפוליטיקה: מג (קתרין לנגפורד), לוחמת צדק פמיניסטית שמבזבזת את כספי המשפחה בלימודים חסרי פואנטה, וג’ייקוב (ג’יידן מרטל), פעיל אלט-רייט עם הורים חרדתיים ששקוע כל הערב בטלפון שלו.

הסרט משווק כסיפור מיסתורין מודרני בשילוב עם קומדיה שחורה אך בפועל דיי מדובר בתעמולה הוליוודית שנועדה להציג את המעמד העליון באמריקה בצורה שלילית וקיצונית ולנגח באותה ההזדמנות את כל ה”סלף-מייד מיליונרס” שצמחו מהכסף המשפחתי שלהם.

כריס אוואנס שעשה לעצמו שם בעולם עם דמותו הפטריוטית של קפטן אמריקה. הוא מקדם בהתלהבות רבה את השינוי הקיצוני שהוא עשה עם הדמות של רנסום דרייסדייל ואין ספק שהוא נהנה לשחק את הבחור הרע ובכך לנפץ את התדמית הנקייה שלו. למעשה גם זה מתחבר למסר האמיתי של הסרט שכן אוואנס ידוע בהוליווד כפעיל פוליטי של השמאל שמתנגד לכל מה שהדמות אותה הוא מגלם מייצגת (ולמרות שהוא מתנוסס במרכז הפוסטר, הוא נעדר מחלק נכבד של הסרט).

לסיכום:

אין דבר שיותר מרגיז אותי מבזבוז של שחקנים טובים בסרט גרוע ולצערי זה המקרה כאן.

רציתי לאהוב את הסרט, היה לו את כל הפוטנציאל שבעולם, אבל הדמויות היו שבלוניות, הכתיבה היתה מטורללת, הטוויסט היה צפוי ולא אהבתי שמנסים לדחוף לי לגרון פוליטיקה כשאני באה לנקות את הראש.

כן אציין לחיוב שהיו רגעים מצחיקים באמת ושכריס אוואנס יכול לגלם כל תפקיד שהוא רק רוצה ובהצלחה רבה.

ציון: 5

בימוי ותסריט: ריאן ג’ונסון
שחקנים:
דניאל קרייג – בנואה בלאק
כריס אוונס  – רנסום דרייסדייל
טוני קולט – ג’וני טרומביי
אנה דה ארמס – מרתה קבררה
ג’יימי לי קרטיס – לינדה דרייסדייל
מייקל שאנון – וולט טרומביי
דון ג’ונסון – ריצ’רד דרייסדייל
כריסטופר פלאמר – הארלן תרומביי
לקית’ סטיינפלד – הבלש אליוט
קתרין לנגפורד – מג טרומביי

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא