עירום, סמים ונצנצים – “נוכלות בלי חשבון” – ביקורת

הקיץ נגמר ועוד רגע מתחילת עונת סרטי האוסקר, תזמון מצויין לסרט כמו “נוכלות בלי חשבון” (Hustlers במקור) להכנס ולעשות קצת גלים.

במצב רגיל סרט בסגנון הזה לא היה עושה יותר מדי כותרות אבל כיום הוא נמצא בדיוק במקום הנכון כדי להפוך לשיח פמיניסטי ו/או נקודת דיון כואבת בלב החברה האמריקאית.

את הסרט כתבה וביימה לורן סקפריה ובספינת ההפקה תוכלו למצוא את וויל פארל, אדם מק’יי, איליין גולדסמית’-תומאס וכוכבת הסרט, ג’ניפר לופז.

דרמות פשע נשיות הן מאוד באופנה לאחרונה והסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי שהיווה את ההשראה לכתבה “Hustlers at Scores” ע”י ג’סיקה פרסלר שפורסם ב”ניו יורק מגזין” ב2015, על חבורה של חשפניות שבחרו לרקוד מחוץ לגבולות החוק כדי להרוויח את לחמן בזמן הנפילה הכלכלית הגדולה של 2008.

 העלילה עוקבת אחר דסטיני (קונסטנס וו, עשיר בהפתעה/חמוץ מתוק, עם פוני מכוער במיוחד) חשפנית מתחילה ונואשת שמנסה למצוא את מקומה ולהרוויח מספיק כסף כדי לתמוך במשפחתה והופכת למעיין בת חסות של רמונה ואגה (ג’ניפר לופז) חשפנית ותיקה וזוהרת שמסובבת את הגברים במועדון על האצבע הקטנה שלה.

דסטיני היא גם המספרת של הסיפור והיא מגוללת אותו בפני עיתונאית פריווילגית (ג’וליה סטיילס, כוכבת הניינטיז) במטרה לגרום לעולם להבין את סיפור הרקע שהביא אותן לפנות לפשע.

החצי הראשון של הסרט מוצג בצורה של “היי” עם צלילה עמוקה אל תוך עולמן המורכב והמנצנץ של הרקדניות האקזוטיות, כאשר הכל זז בקצב מהיר לצלילי מוזיקה מקפיצה וכולל בתוכו קטעי הומור משעשעים, הופעת אורח של הזמר – אשר, ולא חוסך או מצנזר את הופעות החושפניות על הבמה והריקודים הפרטיים בחדרים האחוריים של המועדון מול העשירים והמושחתים של וולסטריט.

למעט הדמות של דסטיני, המציגה את הקלישאה האולטמטיבית של בחורה צעירה קשת-יום שנואשת לכסף, שאר הרקדניות מוצגות כדמויות זוהרות, חזקות ודעתניות שעובדות קשה אך נהנות ממה שהן עושות למחייתן ונהנות אפילו יותר לבזבז את הכסף שלהן על אופנה ולייפסטייל.

כיוון שג’ניפר לופז לא יכולה להחזיק את הסרט כולו על הכתפיים החטובות שלה, הצטרפו לכנופיה גם אנאבל (לילי ריינהרט, ריברדייל) – “ילדה טובה” שנזרקה מהבית לאחר שהחלה לרקוד במועדון עם הרגל מגונה של להקיא כל פעם שהיא בלחץ, ומרסדס (קיקי פאלמר) – חשפנית נוספת מהמועדון שמשלמת את ההוצאות המשפטיות של חבר שלה שבכלא.

החצי השני של הסרט הוא “הדאון”, בו הכל מתחיל להתדרדר והנשים הופכות לנואשות למציאת פתרונות יצירתיים להתפרנס, מה שמביא אותן לתוכנית “הרובין הוד” שלהן, לנקום בגברים העשירים שהפילו את כלכלת המדינה ולקחת את הכסף לעצמן באמצעים לא כשרים (ע”ע לסמם להם את המשקה ולגהץ אלפי דולרים בכרטיסי האשראי שלהם).

כיאה לדרמה נשית טובה, הסרט מתעסק לא מעט במערכות היחסים בין הנשים בסרט, בדגש על דסטיני וראמונה, ומשתדל לחבר את הצופים לתחושת המשפחה שהן יצרו לעצמן כדי לבנות כמה שיותר סימפטיה כלפי הדמויות. גם מנקודת מבט קולנועית, רוב סצנות העירום בסרט מצולמות בעדינות, מזוויות מחמיאות, עם הצללות ורמיזות, והכל כדי שהנשים יוצגו בצורה הכי טובה שיש מבלי להשפיל ולהחפיץ אותן (עד כמה שאפשר בלהתחשב בנסיבות).

האג’נדה של הסרט מאוד ברורה, היא פמיניסטית, היא מנסה להיות מעצימה (לפעמים עובד לה ולפעמים לא), היא מאירה פרוג’טור ענקי על הקשיים הרבים של נשים שעובדות בתעשיית המין והיחס המזלזל שהן סופגות גם במקום העבודה וגם מחוץ לו והיא מעודדת אחוות נשים שמחזקות אחת את השנייה. הבעיה הגדולה בעיני טמונה בכך שהסרט בסופו של דבר מנציח את הסטריאוטיפ של הנשים שעובדות במקצוע הזה ומציג אותן כפושעות, נצלניות, נואשות וכו’.

כשחקרתי קצת על ההיבט החברתי של הסרט נתקלתי בפוסט שפירסמה “ז’אק החשפנית” באינסטגראם שגרר המוני תגובות זועמות מצד נשים שעובדות בתעשייה ומרגישות שהסרט רק עשה להן נזק תדמיתי עצום ושלקוחות רבים הפסיקו להגיע למועדונים מחשש שיסממו אותם או ינסו לגנוב להם את הכסף.

 

View this post on Instagram

 

@hustlersmovie comes out today! Last night I went to a screening with @thegizellemarie @valleylatini @butterflymush and @sxnoir. I was so anxious, hoping that the enterprising sl*ts in my life would have a good time. (More on that to come). I’m here for the community’s anxiety over this movie, how it got made, who gets paid, who doesn’t, and why a Hollywood movie gets to post all over instagram while real workers are getting deleted and censored every day. I hope this ignites conversations about how strippers have zero job security, and how social media censorship of women is classist trash. I participated in this project because I wanted to be fondled by @jlo and also because I see this as a huge shift in pop culture’s willingness to put stripper stories at the forefront of the narrative. I hope the box office success makes them want to invest in more media like this! This movie is in part about what happened after the 2008 stock market crash; how strippers had to get creative under increasingly shitty working conditions, which is not that different from what happened in 2018 with the passing of FOSTA/SESTA. Let’s have conversations about how we can learn and grow and amass more allies who leave the theatre with more compassion for s*x workers. And, after you see the movie, go and throw some money at real strippers. I suggest Show Palace in Queens, which is where the movie was filmed. Because we’re independent contractors, when a club rents their space out, owners take a handsome buy-out but the dancers never see any of that cash. Let’s invest in the hard working women who hustle tirelessly and inspire your movies, fashion, and thirst traps. Let’s take our dollars back to the club.

A post shared by JACQ THE STRIPPER (@jacqthestripper) on

ז’אק בהיותה אישיות מפורסמת בתחומה, הובאה לסט הצילומים כיועצת ודיברה על החשיבות של להציג סיפורים של חשפניות בצורה מכבדת ורגישה במטרה לנפץ כמה שיותר סטיגמות וסטריאוטיפים לגבי הנשים האמיתיות שעובדות במועדונים אבל בפועל מסתבר שמילים לחוד ומעשים לחוד, ההפקה השכירה מועדון חשפנות אמיתי בניו יורק כדי לצלם בו את הסרט, אבל הכסף הלך רק לבעלים של המועדון וכל הבנות שעובדות בו נשארו ללא פרנסה למשך חודשים. לא רק שלא השתמשו בהן כניצבות גם לא שילמו להן על הזמן בו המועדון היה סגור ובכך פגעו באופן ישיר ביכולת שלהן לכלכל את עצמן. 

בנוסף, ז’אק ציינה את הסטנדרטים הכפולים של רשתות המדיה החברתית, בהן כמעט באופן קבוע נסגרים חשבונות של נשים שעובדות בתעשיית המין, בגלל תוכן “לא הולם” כביכול, אך כל החשבונות של הסרט, בהם מוצגים תכנים חושפניים לא פחות, מקודמים באופן חופשי, כיוון שהאולפנים עומדים מאחוריהם.

 

View this post on Instagram

 

Be the first to see @iamcardib SLAY in #HustlersMovie — in theaters Friday.

A post shared by Hustlers (@hustlersmovie) on

כתוצאה מהתנהלות ההפקה ומהנזק התדמיתי שנגרם להן נראה שרוב הנשים שעובדות בתחום מחרימות את הסרט וכותבות כנגדו והאמת שאני לא ממש מאשימה אותן.

לסיכום:

האם מדובר בסרט אוסקר כמו שכולם זורקים בכותרות? – ממש לא. האם זאת ההופעה הכי טובה של ג’ניפר לופז ומגיע לה אוסקר? – מצטערת, גם לא. 

בתמונה הגדולה מדובר בסרט מהנה לצפייה, המוזיק טובה, העלילה סך הכל דיי מעניינת ועובדת טוב כדרמה-קומית, כל השחקניות מבצעות את תפקידן בצורה משכנעת ונראות ממש טוב תוך כדי, ואם אתם לא רגישים לעירום אז הגוף של ג’ניפר לופז צריך לקבל פרס משל עצמו אבל שם זה נגמר וכל באזז אחר לדעתי מגיע מכסף שההפקה זורקת לכיסים של חברות מדיה שיגרמו לו להראות יותר טוב ממה שהוא באמת.

חשוב לציין, שאם מה שמשך אתכם לסרט זה קארדי בי או ליזו, אאלץ לאכזב אתכם ולומר שיש להן זמן מסך מועט מאוד (ורק בתחילת הסרט) והן לא חלק מהעלילה המרכזית של הסיפור.

ציון כללי: 7 וחצי

 

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא