משימה בלתי אפשרית: התרסקות

*ספויילרים קלים בהמשך*

משימה בלתי אפשרית: התרסקות הוא טייטל ראוי לסרט שזאת משימה בלתי אפשרית לשבת בכסא עד סוף הסרט והתרסקות הפרנצ'ייז בפרק הנוכחי.

חשוב לציין שאין לי משהו אישי נגד סרטי המשך ואפילו חיכיתי בקוצר רוח לסרט החדש בסדרה כך שזה כואב לי לכתוב עליו ביקורת כל כך שלילית.

אם נפרק לגורמים את הבעיות העיקריות של הסרט הן יהיו:
– אורך – הסרט ארוך מדי. הזמן עובר לאט מדי. יחסית לסרט אקשן עם מרדפי מכוניות, אופנועים ואפילו מסוקים, חלקים רבים בסרט פשוט לא זזו אך הדגש הוא בעיקר על הסוף. קשה לי לומר בבירור כמה זמן עבר אך להערכתי בערך 40 דקות ישבתי בכסא וחיכיתי שהסרט יסתיים סוף סוף. היה שלב בו הייתי בטוחה שהסרט הגיע לסיומו וזה היה יכול להיות סיום ראוי ביותר אך לצערי זוהי היתה רק נקודת תפנית ומשם המשכנו לעוד כמעט שעה שלמה של סרט.
הייתי רוצה להגיד שזה רק אני אבל יכולתם להרגיש את חוסר הסבלנות בקהל שחלק איתי את ההקרנה, שם גם נרשמה טיילת של מיואשים שויתרו על הסרט בשלבים שונים ונטשו באמצע.

– עלילה צפויה ומביכה – כמה פעמים ראיתם את הסרט בו הבחור מתגלה כסוכן כפול והנבל האמיתי של הסרט? כמה פעמים ראיתם את הבוס מתנהג כמו קשוח חסר לב שמקריב את הצוות לטובת המטרה הגדולה יותר ומשאיר אותם להתמודד לבדם? כמה פעמים הבחורה הרעה מתגלה כסוכנת כפולה שתולה שבעצם טובה? כמה פעמים ראיתם את נבל העל שרוצה לראות את העולם עולה בלהבות? כמה פעמים…. אני חושבת שהבנתם את הנקודה.

– הנרי קאביל והשפם – אתם בוודאי מודעים לשפם, אותו אחד שהפקת משימה בלתי אפשרית פשוט לא הסכימה שהוא יגלח לטובת צילומים מחדש של ליגת הצדק ובכך הכריחה את צוות האפקטים הכושל של וורנר להציג בפנינו סופרמן מעוות לחלוטין. האם השפם היה כל כך חשוב לקידום העלילה? כמובן שלא. האם השפם הוסיף לדמות הבחור-שידענו-מהשניה-הראשונה-שהוא-באמת-רע? כמובן שלא. אז למה לעזאזאל עשו כזה סיפור גדול מהשפם הזה והאם הוא הסיבה שהנרי שכח ל3 שעות שהוא דווקא אחלה שחקן? סביר להניח שלעולם לא נדע. הנרי דווקא יותר לגלם נבלים או אפילו סתם גברים שהם דושים בצורה מוצלחת ובכללי הוא שחקן מעולה אבל ההופעה שלו בסרט הזה כנבל בונד גנרי היתה פשוט מביכה ובינונית. ועל זה נאמר, יש לו מזל שהוא יפה.

– האגו של טום קרוז – אם יש משהו אחד שיותר נוראי מהשפם של הנרי (או הפיאה המכוערת שדפקו לאנג'לה בסט) זה האגו של טום קרוז, שהתעקש לשחק את הדמות של סופרמן עם האטיטוד של באטמן בגוף של אית'ן האנט. במרדף ריצה שלא היה מבייש את יוסיין בולט, במרדף מכוניות/אופנועים/מסוקים שהיה תצוגת אגו גברי במייטבה, טום קרוז הכריז לעולם "עדיין יש לי את זה, אז מה אם אתם חושבים שאני סוגד לחייזרים איפה כל הגרופיות שלי?"

אז מה כן היה טוב בסרט?

– הנשים – ארבעת הנשים שנאלצו לשחק כינור שני לאגו של קרוז ולשפם של קאביל אומנם שובצו בתפקידים הסטנדרטים של מושא האהבה/הבוסית הביצ'ית/המרגלת המפתה/הממתק לעינים הצליחו להתעלות מעבר לתבנית שניתנה להן וגנבו כל סצינה שהופיעו בה. אז המון כבוד לרבקה פורגסון, ונסה קירבי, אנג'לה בסט ומישל מונהיין.

– הסייד קיקס – הדמויות של בנג'י ולות'ור בדומה לסרטים הקודמים היו אחלה קונטרה לכל הטטוסטרון המופרז והביאו אופי, אישיות, הומור ורגש שהיו חסרים בצורה נואשת.

– הנופים/הסטים – לא פעם התפעלתי מאיכות האפקטים שהדביקו בצורה מאוד משכנעת את הרי קאשמיר המושלגים ואת רחובות פריז המצויירים אל תוך הרקע של סצנות האקשן עד שנאמר לי שההפקה הכריזה שהם לא צילמו אף סצינה עם מסך ירוק ושהכל צולם בלוקיישנים האמיתיים עם צוות רחב של פעלולנים. ועל זה נאמר: כבוד.

– קצת גאווה לאומית – כשהראו את "ישראל" בסרט כאחד משלושת המקומות החשובים ביותר בעולם. אומנם לא בצורה שחשבתם, אבל זה העלה חיוך שובב לרגע.

לסיכום: בתור מי שראתה את כל הסרטים וגם את כל הסדרות סביר להניח שלא הייתי מוותרת על הסרט הזה גם אם היו מזהירים אותי מראש שהוא גרוע אבל אם בא לכם לראות סתם סרט אקשן בשביל הכייף הייתי ממליצה לחפש משהו אחר ופחות ארוך ומייגע.