גיבורי העל בעידן הכסף והברונזה – תמלול ההרצאה מאייקון 2015

אקסלסיור וברוכים הבאים חובבי הקומיקס ובפרט חובבי ההיסטוריה של הקומיקס!

נכון, היום כשגיבורי על הם תעשייה שמגלגלת מיליארדים מסביב לעולם קצת קשה להאמין שפעם קומיקס היתה מילה גסה.

אז בואו נתחיל…

לוידיאו של ההרצאה לחצו כאן)

עידן הזהב הלך ונגמר לו, המלחמה הסתיימה, הצורך בגיבורים שיצילו את האנושות דעך וכך גם הביקוש לסוג זה של בידור, בהתאם, ירדו המכירות. כי אחרי הכל הרעים נוצחו והפסידו. מה כבר נשאר לעשות?

וכך נולדו להם הז’אנרים של פוסט המלחמה:

הז’אנר של גיבורי העל הוחלף בקומיקסים של הומור בעלי חיים, הומור נוער, מערבונים ופשע, אימה ומדע בדיוני, ורומנטיקה.

כאן לדוגמא תוכלו לראות את הדמויות הנמכרתו ביותר של אותם הזמנים: פיטר צלעות חזיר, חיות מצחיקות וקספר הרוח הידידותית!

ארצ’י קומיקס, שתפס תאוצה ב1941 שם דגש על הומור של בני נוער והצליח לשמור על רלוונטיות עד היום. באותה תקופה ארצ’י וחבורתו היו כל כך פופלרים שאפילו מספר גיבורי על (לדוגמת המגן) ניסו להתקבל לחבר’ה ולא נחשבו מספיק מגניבים.

סיפורי מערבונים כמו הפרש הבודד, בילי הנער, קיד קולט אאוטלאו, ווסטרן קומיקס ודומיהם שלטו בדוכני העיתונים. באותה תקופה כמעט ולא היה מי שלא קרא את עלילותיהם של הבוקרים המפורסמים בעולם!

בסוף שנות ה40 סיפורי אימה הפכו לכל כך פופולרים שאפילו קפטן אמריקה קיבל שינוי טייטל ל Captain America’s weird tales

ככל שהסיפורים היו מדממים, מבעיתים, מרושעים ומטופשים יותר כך היו יותר מבדרים לקהל.

ההשפעה שלהם על יוצרים חובבי אימה בולטת מאוד, בספרי רבי המכר של סטפן קינג, בסרטים כמו “ליל המתים החיים” של ג’ורג’ רומרו, בטלויזיה HBO יצרו בשנות ה90 את הסדרה האייקונית “אגדות מעולם המסתורין” (Tales from the Crypt) שכללה לראשונה בחופשיות קללות, זומבים, עירום מלא, אלימות ואימה המבוססים על סדרת הקומיקס המצליחה משנות ה50.

ז’אנר נוסף שצמח היה – הרומן הרומנטי – עכשיו כשרוב האנשים חושבים על ג’ק קרבי או ג’ו סיימון הם חושבים על דמויות כמו קפטן אמריקה וסנדמן אבל למרבה ההפתעה סיימון וקרבי פחות או יותר המציאו את הז’אנר של הקומיקס הרומנטי ב1947.
הקומיקס הרומנטי היה מוקדש לסיפורי התוודות של נערות צעירות על שברון לב, אהבה חדשה, אהבה אסורה ועוד נושאים שאולי היום נשמעים מגוחכים לגמרי אבל באותה תקופה הם צצו כמו פטריות אחרי הגשם.

(מקאברים רבים ניתן ללמוד כי בחורות בכו לעיתים קרובות)

(סיפורי אהבה אסורה, האחות שגונבת לאחות האחרת את החבר, הבחורה עם החבר שמרגישה מוטרדת אך מסוקרנת בו זמנית לגבי בחור זר שמסתכל עליה…)

(לוחמת “כח המחץ” (GI JOE) שכל כך עצובה בשל קראש חד צדדי שהיא מעודדת בחורות לשתות אלכוהול כדי לשפר את מצב רוחן – לא הייתי יכולה להמציא את זה גם אם רציתי)

לפעמים הם אפילו לקחו את זה צעד אחד יותר מדי עם שמות כמו “שמנה מדי לאהבה”, “איך התאהבתי בקומוניסט” ו”כן, הייתי פעם נערת ליווי”… או-קיי….

גם סופרמן הצליח לשרוד את תקופת אהבת הנעורים עם סדרת קומיקס שהוקדשה בעיקר לחברה שלו, לואיס ליין. (לא, ברצינות, ככה קראו לזה “החברה של סופרמן, לואיס ליין”) שהיתה בעיקר גולד דיגרית, רודפת פרסום וקנאית במיוחד לחבר המפורסם שלה.

רק שהכל לא נשאר רומנטיקה ותותים והמעבר היה חד מעידן הזהב לימים השחורים של הקומיקס

המצב היה קשה מאוד: הוצאות לאור נסגרו, אמנים, כותבים ועורכים פוטרו.

ספרי קומיקס הועלו על המוקד (ליטרלי) עם שריפה של חוברות במרכז הערים (מזכיר לכם משהו?)

ניתן לומר כי עד אלוויס פרסלי ומוזיקת הרוק של אמצע שנות ה50 הקומיקס נחשבו שורש כל הרוע.

אז מה בעצם באותה תקופה גרם לכזה שינוי קיצוני בדעת הקהל כלפי הז’אנר הסיפרותי האהוד ביותר?

· תקופת השלטון של מקארת’י (שפחות או יותר טען שכל קוראי הקומיקס תומכים בקומוניזם)

· פצצת האטום על יפן והפחד שאויביה של אמריקה יעיזו להשתמש בפצצה נגדם (הסובייטים במיוחד)

ומה בקומיקס? הטענה העיקרית כנגד ספרי קומיקס היתה שהם גורם משמעותי לעבריינות נוער וחוסר כבוד לסמכות רשמית.

ואז הגיע הפסיכיאטר הגרמני-אמריקאי פרדריק ורתהם וכתב ספר בשם “הפיתוי של החפים מפשע” שטען בהרחבה על ההשפעה המשחיתה של הקומיקס על בני נוער עד כדי כך שטענתו זיכתה אותו במקום יוקרתי בוועדות שימוע בפני הקונגרס האמריקאי.

עבור ההרצאה בחרתי כמה פנינות חוכמה מהספר שהיו אפקטיביות במיוחד: סופרמן וונדרוומן

(הוא גם בין השאר טען שאין לתת לצבעים הפטריוטים של חליפתו של סופרמן להטעות אותנו כי אין ספק שסופרמן הוא קומוניסט)

(כי הרי כל הנשים חולמות להיות רכות, עדינות וענוגות והפגנת כוח מסמלת גבריות ובין השאר וונדרוומן היא בעיקר לסבית שונאת גברים)

כיוון שניתן לעשות הרצאה שלמה רק על הספר המדובר (ואני דווקא ממליצה לקרוא אותו כי הוא מאוד מבדר עבור חובבי קומיקס) אתן עוד דוגמא אחת אחרונה (וצפויה מאוד): באטמן ורובין.

אז אם כולנו מסכימים שהרעיון שקומיקס מעודד עבריינות ומערער מוסרית הוא אבסורדי, אז למה כל כך הרבה אנשים קנו את הפסאודו-המדע (שטויות במיץ עגבניות) הגרוע של וורת’האם? האם כל האמריקאים היו אידיוטים חשוכים? סביר להניח שכן אבל בואו נזכור שבאותה תקופה האמריקאים חיו תחת איום מתמיד של מלחמה גרעינית.

אנחנו יכולים לראות במשך כל ההיסטוריה עד היום אפילו – כשהפחד משפיע ישירות על חיי היום-יום, זה קל להגזים בעיות ולמצוא שעיר לעזאזל. למשל –
o ספרי קומיקס – גרמו לעבריינות.
o הרוק אנד רול – מוביל להפקרות והיסטריה.
o מבוכים ודרקונים – קידמו התאבדויות.
o מרילין מנסון – היה אחראי על הירי בקולומביין.
o משחקי וידאו – מעודדים אלימות וכו.

אז מה עושים? – אה! שאלה מצויינת!
בשנת 1954 איגוד הקומיקס האמריקאי הקים את הרשות לקוד הקומיקס כאמצעי צנזורה פנימי של התעשייה וכדי להימנע מרגולציה ממשלתית יותר רצינית ומעיקה.

הרשות עצמה היתה, בלי הגזמה, הרסנית לחלוטין לז’אנרים שלמים של קומיקסים, במיוחד אימה ופשע, הקוד דרש שהטוב תמיד ינצח את הרע בכל סיפור ועל גופים כמו המשטרה ושופטים תמיד להיות מוצגים באור חיובי.
ערפדים, זומבים, אנשי זאב … נאסרו. אימה הייתה אסורה ברמה כזאת שאפילו המילה “אימה” נאסרה בשימוש בכותרת של כל ספר קומיקס. מגוחך נכון?

אז מתי בעצם יצאנו מהFUNK של הימים השחורים אל תוך עידן הכסף?


קודם כל, בשנת 1956 הגיע ג’וליאוס (ג’ולי) שוורץ ל DC והחליט להחיות מחדש גיבורים מתור הזהב עם שורה של ריבוטים.

הראשון היה הפלאש הפעם בתור בארי אלן, המדען הצעיר במקום ג’יי גארט

השני היה הגרין לנטרן, עכשיו האל ג’ורדן, יותר מדע בדיוני מאשר קסום ב1959

חברת הצדק האמריקאית הפכה לליגת הצדק של אמריקה ב1960


דמויות נוספות שעברו מתיחת פנים היו האטום שהפך למדעי נטו

והוקמן (אחת הדמויות האהובות עלי) שעבר מהמיתולוגיה המצרית לחלל החיצון.

THANK YOU DC!


אוקי, זה היה DC, אז מה קורה במארוול?

סטן לי וחבריו יצרו דור חדש לגמרי של גיבורי על כמו ספיידרמן, איירון מן, האלק, הנוקמים, אקס מן, ועוד.

אפשר לומר שבהרבה מובנים, שנות ה 60 נחשבו העידן של מארוול, לא פחות מעידן “הכסף”.

זה לא ממש מפתיע שעידן חדש של גיבורים יצא מאחד העשורים הסוערים והחשובים ביותר בהיסטוריה האמריקנית.

בוא נדבר קצת היסטוריה: מה מזעזע את ארצות הברית באותה התקופה?


· מלחמת וייטנאם שגרמה לציבור האמריקאי לאבד את התיאבון שלו למלחמה לחלוטין ואפילו להתקומם נגד החיילים ששבו הביתה והתקבלו ביחס עוין, כפושעי מלחמה.

· הפחד מהשמדה גרעינית גדל יותר מאשר אי פעם עם משבר הטילים בקובה ב1962 והעולם היה על סף מלחמה גרעינית בקנה מידה מלאה.

· מנהיג זכויות אזרח מרטין לותר קינג נרצח בממפיס ב1968 (כאשר באותו עשור נרצחו גם הנשיא ג’ון קנדי ואחיו רוברט קנדי)

אבל, בימים החשוכים אלה היתה גם תקופה של תקווה ואופטימיות.

בשנות ה60 ראו נשים ומיעוטים התקדמות משמעותית לטענתם החוקית להתייחס אליהם כשווים פוליטיים.

העשור הביא את הגל השני של פמיניזם לאמריקה, עם דגש על הזדמנויות מוגברות עבודה, זכויות רבייה וחופש מיני.

האפרו-אמריקאים התקדמו כל הדרך לוושינגטון, וזכו לנצחונות ענק עם חוק זכויות אזרח משנת 1964 וזכויות ההצבעה משנת 1965.

מה שמביא אותנו לציטוט קטן ולא מוכר שאף פעם לא שמעתם בעבר:

“עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה”

אבל מה זה בעצם אומר?

במובנים רבים, מתכוונים להתפתחות המדע בשנות ה60, הקידום הטכנולוגי המאסיבי שעומד מול האיום להשמדה גרעינית של העולם כולו.

הגיבורים של עידן הכסף, בפרט הגל הראשון של גיבורי מארוול, משקפים את הדואליות ביחס אל המדע. הקשר הישיר בין רדיואקטיביות לכוחות על . קרינה היא האחראית העיקרית להענקת כוחות על לכל כך הרבה מהגיבורים של מארוול:


o הקרניים הקוסמיות רדיואקטיביות שיוצרות את ארבעת המופלאים,
o נשיכת עכביש רדיואקטיבי שהופך פיטר פארקר לספיידרמן,
o פיצוץ רדיואקטיבי שהופך את ברוס באנר המדען השקט לענק הירוק המשתולל,
o תאונה רדיואקטיבית שמעוורת את מאט מרדוק אבל נותנת לו חושים מוגברים כדי להפוך לדרדוויל הגיבור
o השימוש בטכנולוגיה אטומית כדי לתחזק את הלב והחליפה של טוני סטארק-איירון מן ועוד.

ב1961, מרטין גודמן, המוציא לאור של מארוול בזמנו, והחקיין הגדול (אם היה משהו שהצליח במקום אחר, הוא הלך והוציא משהו דומה לזה) ראה את ההצלחה הגדולה של ליגת הצדק בDC וביקש מסטן לי שיצור לו קבוצה של גיבורי על. סטן רצה לעשות משהו קצת יותר נגיש מערים כמו מטרופוליס וגות’האם, אז הוא מיקם את החבורה שלו בניו יורק, יצר מערכות יחסים בין הדמויות, אח ואחות, בני זוג, חברים הכי טובים וכו, הם קיבלו את הכוחות שלהם בתאונה קוסמית וקרא להם ארבעת המופלאים. הסדרה הפכה ללהיט ענקי!

לאחר הצלחת הסדרה מרטין גודמן ביקש מסטן לי דמויות נוספות אז הבא בתור היה ההאלק. הוא היה מושפע באופן ישיר מדוקטור ג’ייקל ומיסטר הייד, מפלצת אבל גם בחור טוב, אבל בניגוד להייד, האלק הפך לאיום רציני. הוא כמעט בלתי ניתן להריסה ובעל כוח פיזי יוצא דופן.

מכל המטאפורות לפצצה הגרעינית, האלק הוא הברור ביותר ובמובנים רבים היעיל ביותר – כוח הרסני אבל עם שימוש נכון במה שנשאר ממוחו של באנר ניתן להשתמש בו כמישהו שיכול לעשות הרבה טוב.

בשלב מאוחר יותר נולד ספיידרמן, אולי הדמות הכי מפורסמת של מארוול עד כה – למה? סטן לי שנא את הרעיון של גיבורי העל והעוזרים הצעירים שלהם (מה הקטע עם הזקנים והבחורים הצעירים שמסתובבים איתם? – תודה לאל סטן שאתה אמרת את זה, כי זה התחיל להיות כבר לא נעים), ולכן הוא החליט להמציא גיבור על שהוא נער מתבגר. הוא נתן לו כוחות על אבל השאיר אותו אנושי עם בעיות יומיומיות של נער מתבגר טיפוסי (הוא נדלק על בחורות, רב עם הדודה שיסדר את החדר) והסדרה הפכה להצלחה מסחרית ענקית.

(לאחר מכן זה היה כבר להיט לאחר להיט.)

ואז הגיעו האקס-מן…

החשיבות והשוני של האקסמן משאר גיבורי העל כיום אולי מאוד ברורה לנו אבל באותה תקופה זאת היתה סדרה מהפכנית. סדרה שהעבירה ביקורת על העם האמריקאני והיחס שלו לשונה ממנו.

שני מנהיגי המחאה הגדולה של הקהילה האפרו אמריקנית בארצות הברית הם מרטין לותר קינג – שהיה מתון והאמין בהשגת זכויות בדרכי נועם ודמוקרטיה ומצד שני – מלקולם X, הקיצוני יותר, שהאמין שזכויות יש לקחת ולא לקבל ושהן משהו שצריך להילחם עבורו.

נשמע לנו מוכר?

המחלוקות בין שתי הגישות השונות של פרופסור אקס ומגנטו, המנהיגים של המוטנטים,
שיחד הם יכולים בקלות לשלוט בכדור הארץ אבל עומדים משני צדדי מתרס במשך עשרות שנים מקבילים באופן ברור וחד משמעי ללותר קינג ואקס: פרופסור אקס מאמין בשיתוף פעולה עם הלא-מוטנטים לקראת בניית הבנה טובה יותר בין שתי הקהילות. מגנטו רוצה להילחם בהם. כיהודי, ניצול השואה, יש בו את האמונה הקנאית שבני אדם יעשו הכל כדי ללכוד, לנצל ולהרוג מוטנטים.

אפשר בקלות לראות את סיפורי אקסמן כביקורת על יחסי הגזע בארצות הברית, ודיון מתמשך בשאלה האם אי-אלימות או אלימות היא הדרך הטובה ביותר לטפל בשלילת זכויות ודיכוי נרחבים ומתמשכים.

זעזוע גדול שהזכרנו קודם הוא מלחמת ויאטנם וההשלכות שלה.

תנועות נוער צמחו באמריקה והולידו דור של היפים, מחאות פוליטיות והפגנות נגד המלחמה.


כל מה שהיה המפתח להצלחת גיבורי העל במלחמת העולם השניה הפך להיות לגורם של שנאה, התנגדות ודחייה של דמויות מפתח של סמכות, צבא, משטרה ופוליטיקאים.


אפילו הסלוגן של סופרמן “אמת, צדק והדרך האמריקאית” הרגיזה אנשים עד כדי חרם על הגיבור המפורסם בעולם.

דוגמא טובה לכך היתה משבר הזהות של קפטן אמריקה.


הוא נוצר בעידן של מלחמת העולם כאשר פטריוטיות ולאומיות היו ערך עליון בזמן של מלחמה מאוד פופולרית נגד איום מאוד רע, הנאצים.

החזרה שלו אל הציבור האמריקאי אחרי שהיה קפוא במשך שנים ארוכות משקפת באופן ברור את חזרתם של החיילים ממלחמת ויאטנם. הקושי שלו להשתלב ולמצוא בחזרה את מקומו בחברה מקביל לתהליך שעברו החיילים האמריקאים.

עכשיו הוא חי בעידן וייטנאם, מלחמה שהציבור לא רצה והוא נאלץ לבצע בחירה, האם הוא, כקפטן אמריקה, אמור לעמוד לצד המשמר הלאומי בהוראה שניתנה לו על ידי נשיא ארצות הברית או שהוא אמור לסמל ולהיות משהו אחר, משהו גדול יותר מזה עבור המפגינים בעד השלום? (דוגמת ההפגנה באוניברסיטת קנט)

אז עם כל זה כרקע שוב מצאו את עצמם יצרני הקומיקס עם דילמות הישרדות של איך הם יכולים להישאר רלוונטיים לדור הזה תחת שינוי כזה ענק, מהיר ומהפכני?

ליגת הצדק של אמריקה הוציאה גיליון מיוחד שנקרא “אדם, השם הוא אח” העוסק בנושאים של איחוד בין אומות העולם על קבלה ואחווה והתמודדות עם דעות קדומות.

בדפים של סופרמן, לויס ליין רצתה לחקור מה קורה באמריקה בנוגע לזכויות אזרחיות ודעות קדומות גזעניות. (וביקשה מסופרמן שיהפוך אותה לשחורה!)

מיעוטים החלו לקבל יותר ויותר ייצוג בחוברות הקומיקס עם גיבורים כמו פאלקון, לוק קייג’, בלאק פנתר ועוד.

 

וונדר וומן, כיכבה על השער של מגזין מיס מספר 1 של גלוריה סטיינם והפכה לסמל החדש של שחרור אישה.


Fun Fact: וונדר וומן עברה מייקאובר, ויתרה על התלבושת האדומה-לבנה-כחולה הקטנה והיפה שלה לטובת מראה מותאם יותר לסוכנת חשאית.

(אני אישית מעדיפה את הלוק הקודם שלה, Less is more לטעמי)

ובכך הסתיימה לה תקופה של תהפוכות חברתיות ששינו את תעשיית הקומיקס והעולם כולו, מה שמביא אותנו לחלק האחרון בסיפורנו, תקופת הברונזה של ספרי קומיקס שנמשכה מתחילת שנות ה70 לסוף שנות ה80 .

תקופת הברונזה מאופיינת בסוג של “התבגרות” שקרתה עם ספרי הקומיקס, שבה גיבורים לבסוף הורשו להתמודד עם בעיות שהיו לא רק על בחור רע נוסף שמגיע לעיר או ברח ממאסר אלא עם הצד האפל יותר של עצמם.

חלק מהסיפורים המפורסמים יותר בתקופת הברונזה משקפים את יחס ההתפכחות של פעם. במקרה של טוני סטארק, ההתפכחות הייתה מילולית.”השד בבקבוק” מ1979 מגולל עלילה בה איש הברזל, טוני סטארק, נאבק באלכוהוליזם שלו וסופג ביקורת מחבריו הגיבורים (קפטן אמריקה כמובן)


אבל אולי האירוע החשוב ביותר בתקופת הברונזה הוא *ספויילר אלרט* המוות של גוון סטייסי, החברה הראשונה של ספיידרמן ב1973 אשר נזרקה מגשר על ידי הגובלין הירוק, וספיידרמן בטעות שובר את צווארה כשהוא משתמש בחגורתו כדי לעצור את נפילתה. כאן, בעצם אנו למדים את האווירה הכללית של שנות ה70: גם כאשר מנסים לעשות טוב, אתה עלול להיכשל ולגרום לנזק.

ג’ולי שוורץ חברנו בדיסי נקט בצעד משמעותי כאשר בחר לשלב שני גיבורים ירוקים, החץ הירוק והגרין לנטרן בקומיקס אחד.

החץ הירוק היה גיבור ליברלי, הגרין לנטרן הוצג כגיבור שמרני.
החץ ירוק ניסה להאיר את עיניו של הגרין לנטרן לבעיות שפוקדות את אמריקה כיום: הכל מגזענות לזיהום, להתפוצצות אוכלוסין, לשחיתות פוליטית.

בתהליך זה הם נכנסו לעולם האפל של צריכת הסמים בקרב הצעירים כאשר הסיידקיק של גרין ארו, ספידי (ללא משחק מילים) התגלה כמכור להירואין.

זה היה ציון דרך. זה זעזע את רשות קוד הקומיקס, אשר אסרו כל התייחסות לסמים או שימוש בסמים בחוברות שלהם.

וכך גם סטן לי, במארוול, רצה להתמודד עם בעיית הסמים בדפים של ספיידרמן ולמרות ההתנגדות של רשות קוד הקומיקס הוא הלך ופרסם את הסיפורים ללא חותם האישור של הרשות ובכך זאת היתה תחילת הסוף עבור הצנזורה העצמית של רשות קוד הקומיקס על תעשיית הקומיקס כולה.

מה שהוביל לבסוף לביטול הרשות קוד הקומיקס.

הקומיקסים הקלילים והכיפיים הוחלפו במציאות אכזרית. התמימות של גיבורים נעלמה. חלקם היו אלכוהוליסטים, כמה מהחברים ובעלי בריתם היו מכורים לסמים, ולפעמים מעלליהם בסופו של דבר גרמו להרג של אלה שהם אהבו והם עצמם הראו צדדים אפלים יותר

(דוגמאת באטמן האביר האפל חוזר ווצ’מן שהציגו גיבורים שהיו יותר אנטי-גיבורים מאשר כל דבר אחר)

תודות:

* לאתר EdX, לצוות הקורס POPX1.1X, לסמיתסוניאן, לסטן לי ולפרופסור מייקל אוסלן שיצרו את הקורס המרתק בו לקחתי חלק וצברתי את כל הידע המרתק הזה ושאיפשרו לי לתרגם, לערוך ולכתוב את ההרצאה.

SmithsonianX: POPX1.1x The Rise of Superheroes and Their Impact On Pop Culture

* לפסטיבל אייקון 2015 שנתנו לי את הבמה להרצות מול הקהל שלה בפעם הראשונה איי פעם.

* לאודיה על העזרה בעריכה הלשונית והתמיכה הנפשית

* לדורון, עידן, מיכל, עידו, אודיה ועומר על הפיילוט וההערות

* לרעות קדמון על העזרה הגרפית בדקה ה90

* לכל מי שקנה כרטיס והגיע להרצאה, שאל שאלות, מחא כפיים, אמר תודה, התעניין ותמך

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא