“ספיידרמן: ממד העכביש” – חוויה קולנועית יוצאת מן הכלל

<ביקורת בקטנה נטולת ספויילרים.>

כילדה ספיידרמן היה אחת הדמויות האהובות עלי, זה סביר להניח קשור לכך שבארץ הוא היה כמעט היחידי שקיבל מרצ’נדייז, הקומיקס שלו נמכר בחנויות ספרים והיתה לו סדרת טלוויזיה ממש מוצלחת שבשבילה תמיד סיימתי שיעורי בית סופר מוקדם.

עם השנים הדמות החלה להימאס עלי, אותו סיפור שוב ושוב, והוא בכלל לא היה חתיך (דברים שטחיים שמעניינים מתבגרת שרוצה לראות קצת יותר שרירים ופחות ספדנקס) ואז התחילו להגיע הסרטים שהיו ברובם בינונים והוציאו לי את המיץ מהדמות לחלוטין.

בעשור האחרון רציתי לראות כל דמות חוץ מספיידרמן על המסך הגדול ותודות למארוול החלום הזה התגשם. יקום קולנועי שלם מלא בגיבורים הרבה יותר מעניינים והרבה יותר חתיכים והסרטים היו חד משמעית יותר טובים מכל גרסה מעצבנת של איש העכביש שיצאה למסך הגדול.

האנטי נמשך עד כדי כך שגם שטום הולנד קיבל על עצמו את תפקיד איש העכביש, חיבבתי אותו רק כשהוא חלק מהנוקמים וממש לא בסרט סטנד-אלון משל עצמו.

הספיידרמן שאני זכרתי מהילדות היה מגניב, היו לו חברים מגניבים והוא היה ממש טוב בלהילחם בחבר’ה הרעים, לעומת זאת טובי מגווייר, אנדרו גארפילד ואפילו טום הולנד (המהמם), לא ממש התאימו לאיש העכביש שאני הכרתי והאנטי נשאר.

אז מה למדנו מהאינטרו הממש ארוך הזה? – שאני לא ממש מתה על ספיידרמן.

That being said כשהטריילר הראשון ל”אל תוך מיימד העכביש” יצא הייתי מופתעת לטובה, זה נראה טוב. ממש טוב אפילו. ואני ממש לא בקטע של אנימציה של גיבורי על. מאז עידן הלייב אקשן אני רוצה לראות את גיבורי העל שלי בשר ודם ופחות מאוירים, אבל משהו בטריילר המסוגנן תפס אותי ובנה אפילו קצת הייפ. תעבירו קדימה כמה חודשים והגיע הזמן של הסרט והדעה הקדומה שלי התנפצה לחלוטין.

הסרט “אל תוך מיימד העכביש” הוא ללא ספק, חד משמעית, אינספור נקודות וסימני קריאה, ה-סרט הכי טוב של ספיידרמן שאיי פעם יצא. (סימן קריאה סימן קריאה סימן קריאה)

בצורה לא צפויה וממש ממש מצוינת, הצליח הסרט לדחוס לא פחות משבעה סיפורי מקור של אנשי עכביש (וחזיר) מבלי שזה יהיה עמוס, נדוש, חוזר על עצמו, מעיק, משעמם או כל דבר אחר שלמדנו להתרגל אליו מהסרטים הקודמים של ספיידרמן.

כל הדמויות הביאו מיימד (pun intended) אחר של עומק ועניין אל תוך העלילה. כל אחד מהם היה יכול להוביל סרט שלם בעצמו אבל ביחד הם היו החבורה המושלמת. הם היו חזקים, מהירים, אנושיים, מצחיקים, מעניינים, ועד כמה שזה ישמע הזוי, לגמרי relate-able. (כן, אפילו החזיר).

אני זוכרת שטעמתי מהסיפור של כל אחד מהם בקומיקס בשלב כזה או אחר של חיי והסרט הביא אותם לחיים בצורה נפלאה ומקורית. אפילו הנבלים, אותם אויבים חרושים למוות, הוצגו בצורה מקורית וחדשנית לגמרי והצליחו לעורר תגובות ורגשות אצל הקהל והטוויסטים הו הטוויסטים, פשוט נפלאים.

וכל זה ועדיין לא הגעתי לדבר על האנימציה. הו האנימציה. כזה יופי ויזואלי לא ראיתי כבר שנים! עירבוב סגנונות של אנימציה, ציור, צביעה וסטייל שלא נראו מעולם במקום אחד והכל עטוף באריזה צבעונית ומנצנצת כשהעיטור מלמעלה זה הפסקול המושלם לסרט מסגנון הזה, היפ-הופ ומוזיקה אלקטרונית, מקורית, חדשנית, מהירה ובמקום שגרמו לכל רגע נתון להרגיש כאילו אנחנו קפצנו אל תוך חוברת קומיקס ואנחנו חווים את ההרפתקאה ביחד עם הגיבורים.

אין לי ולו מילה רעה אחת לומר כנגד היצירה המשובחת הזאת שהצליחה לגרום לי להתלהב שוב מקורי עכביש ולרצות לראות עוד ועוד מאנשי העכביש החדשים (עוד ספיידרגוון!!! עוד מיילס מוראלס!!! עוד ספיידרמן נואר!!!) ולתת מחווה אחרונה מרגשת ויפהפייה לסטן לי זכרונו לברכה, שנתן את ה-הופעה דווקא, ואולי אפילו בצורה אירונית ומודעת לעצמה, בסרט אנימציה.

ציון סופי: 10 – תנו לי עוד, תנו לי עוד!

 

כמה קולות מפורסמים שייכים ל:
שמיק מור – מיילס מוראלס
ניקולס קייג’ – ספיידר-נואר
היילי סטיינפלד – גוון סטייסי
לייב שרייבר – קינגפין
מהרשלה עלי – דוד ארון
כריס פיין – פיטר פרקר
ג’ייק ג’ונסון – פיטר ב. פרקר
זואי קרביץ – מרי ג’יין

אהבתם? שתפו.
RSS
EMAIL
Facebook
Twitter
YOUTUBE

עוד בנושא