דוח קריאה: מעריצה – ריינבו ראוול (Fangirl – Rainbow Rowell)

דיסקליימר: אני אוהבת לקרוא. המון.
לדעתי זה קצת עצוב שזה תחביב שכמעט ונעלם מהעולם המודרני בגלל הפרעות קשב, ספרי אודיו וסרטים שמבוססים על ספרים, אבל אני מעולם לא הפסקתי לקרוא (ובכמויות).
אני מאוד ספציפית בספרים שאני קוראת, נדיר שתראו אותי מחזיקה ספר שהוא לא מז׳אנר הפנטזיה ואם להיות ממש ספציפית אז מבוגרים צעירים זה הרעל שלי. לפעמים אני אנדוד אל עתיד דיסטופי עם גיבורה ראשית אבל לרוב הספריםשאני הכי אוהבת הם מלאי קסמים יצורים על-טבעיים ואהבה מתוסבכת בין חבר׳ה צעירים מדי.
כן, זה קיטצ׳י ואולי קצת חרוש אבל היי, בספר הלפני אחרון שקראתי היתה לוחמת לטינית שמצאה את עצמה בשלישיה פוליאמורית עם 2 פיות ממין זכר, אז דברים בהחלט יכולים להתחמם 😉
אבל אני סוטה מהנושא…
יום כיפור – 24 שעות של שקט וספר אחד שקשה להפסיק לקרוא (אז כמובן שסיימתי אותו).
״פאנגירל״ פרי עטה של הסופרת ריינבו רוואל הוא במהותו לא ספר פנטזיה אבל הוא כן. בערך.
(ולא, הוא לא מבוסס על חיי, למרות שהיו לא מעט נקודות דמיון מפחידות).
הספר הוא שילוב של סיפור התבגרות סמי-סטנדרטי וסיפור בתוך סיפור שהוא האלמנט הפנטסטי שמוביל את העלילה.
מבולבלים? אני אסביר.
קאט ורן הן אחיות תאומות שמתחילות שנה ראשונה בקולג׳ (ובמעונות נפרדים).
קאט היא שקטה, מופנמת, קצת אנטי-חברתית ומאוד ילדותית שמעדיפה לחיות את החיים בתוך הדימיון שלה.
רן הפוכה לגמרי, היא רואה בקולג׳ הזדמנות להתחיל חיים חדשים ולא כחלק מ״התאומות״ ונסחפת עמוק לתוך עולם של מסיבות, אלכוהול, חברים ודייטינג.
כיוון שקאט היא המספרת שלנו, כל הסיפור הוא מנקודת המבט שלה.
אך פה זה נהיה מעניין…
הסופרת המציאה סדרת ספרים בדיונית שמתקיימת בתוך הייקום של הסיפור שלנו.
הספרים הם מעיין הומאז׳ להארי פוטר וקאט, פאנגירל אדוקה, כותבת פאנפיק סופר פופולרי (עשרות אלפי קוראים) שמלווה את העלילה מההתחלה ועד הסוף.
הספר כולל בתוכו ״ציטוטים״ מתוך סדרת הספרים הבדיונית ומתוך הפאנפיק שקאט כותבת כך שלמעשה, חלקים מהספר הם סיפור בתוך סיפור.
הכתיבה של ריינבו רואל זורמת בטירוף, קל להיסחף אל תוך העולם שהיא יצרה כי הוא למעשה לא בדיוני כלל.
זוג תאומות מעיירה קטנה שהולכות לקולג׳ ומתמודדות עם האתגר של להכיר חברים חדשים, שלבים ראשונים בדייטינג עם אנשים סמי-מפותחים מינית, לחץ חברתי לשתייה, רצון להשתלב, קריאה לא נכונה של סטיאוציות חברתיות, התמודדות עם כשלון אקדמי, לחץ של שיעורים/עבודות/מבחנים, הפרעות למידה, חרדות, דרמות משפחתיות, הדחקת טראומות ילדות, התמכרויות וכו – זה משהו שרוב הקוראים יכולים להזדהות איתו או לפחות להבין מאיפה הוא מגיע.
השילוב של הפאנדום בתוך העלילה מוסיף נפח לסיפור. הוא מאפשר לקוראים לזהות אלמנטים מעצמם בדמויות, וכמובן חיבור לתרבות הפופולרית שכולנו שייכים אליה אבל זהו לא עיקר הסיפור ולכן לשם שינוי (לפחות עבורי) מה שמושך זה האנשים ״האמיתיים״ והחיים המורכבים שלהם, עם בעיות מציאותיות ולא מונפצות כמו לגלות שהבחור המיסתורי שהכרת לפני שבוע שייך לעולם קסום וסודי שהוסתר ממך כדי להגן על ביטחונם הוא בכלל אחיך שחשבת שמת בלידה (אל תשאלו, זה גם ככה מתוסבך).
אז כן, הסיפור בתוך הסיפור הוא נחמד אבל הוא לא מה שיגרום לכם לא להפסיק לקרוא.
הדבר היחידי שאולי טיפה הפריע לי היה ההתייחסות הטיפה ילדותית למיניות שהרגישה קצת לא מתאימה לצעירים *אמריקאים* בקולג׳ אבל אני מוכנה להחליק לה את זה.
שורה תחתונה: ספר נהדר, זורם, לעיתים מצחיק, לעיתים מרגש, מעניין, מקורי ולגמרי כייפי.

אהבתם? שתפו.

עוד בנושא