ראיון בלעדי עם דן מאיו ומייק שינודה

את השם “דן מאיו” שמעתי בעיקר בשיחות מוזיקאים כאשר דיברו על “המתופף הכי מוכשר בישראל” והחליפו בניהם לינקים לסרטוני אינסטגראם של דן מפציץ על התופים אך זה היה בקיץ האחרון שהשם שלו הפך לנחלת הכלל כשמייק שינודה, הראפר של לינקין פארק הכריז שהוא יוצא לסיבוב הופעות עם אלבום הפוסט טראומה שלו ומצרף אליו את דן הישראלי. קהילת לינקין פארק בישראל געשה מהתרגשות ש”אחד משלנו” מצטרף לפרויקט הסולו בין המדוברים בעולם הרוק וההיפ הופ הבינלאומי וזאת אחרי הכל הזדמנות שלא מגיעה כל יום.

חיפוש קצר באינטרנט גילה לי שדן, בן 28 מתל אביב, הוא למעשה כוכב על עוד מגיל צעיר ובקהילת המוזיקה האלטרנטיבית הוא שם ענקי כחלק מהרכב האינסטרומנטלי הווירטואוזי “טאטרן” (עם תמוז דקל ואופיר בינימינוב) המביאים שילוב בין רוק, מוסיקה קלאסית, ג’אז ומוסיקה אלקטרונית, המפציצים בהופעות ופסטיבלים בארץ ובעולם.

וטאטרן זה רק חלק מההצלחה, שכן הוא הופיע, ניגן והקליט עם שלל אמנים מכל הסוגים והצבעים וזכה שנה שעברה בפרס “המתופף החדש הטוב בעולם” (על ידי בחירת מוזיקאים של המגזין “מיוזיק ראדאר”) ועם אלבום סולו משלו שיצא במרץ הקרוב בו דן מנגן על תופים חיים תוך כדי שילוב פעולה עם כמה מוזיקאים כל הדלתות פתוחות בפני הסנסציה הישראלית.

כדי להבין מי זה דן מאיו ואיך הוא עבר מפסטיבל הג’אז באילת עוד כשהוא היה בתיכון לקרוע במות ענקיות בכל רחבי העולם לצד מייק שינודה תפסנו אותם לראיון צפוף ומלא מסרים חשובים לצעירים שחולמים להיות מוזיקאים בינלאומיים:

איך הגעתם אחד לשני? היה תהליך של הגשת מועמדות, אודישן וכו’?

מייק: “היתה לי רשימת מועמדים של 5-10 מתופפים, אפילו דיברתי עם חלק בטלפון, ואז חבר הראה לי את הסרטונים של דן באינסטגראם. התחלתי לעקוב אחריו ומעבר ליכולות הטכניות שלו, ממש אהבתי את היצירתיות והסגנון שלו.”

דן: “אז הוא שלח לי הודעה והתחלנו לדבר. משם התחלנו לעשות סוג של חזרות אונליין, הוא שלח לי את השירים ופשוט צילמתי את עצמי מנגן את השירים ושלחתי לו, הוא שלח לי בחזרה הערות של מה שלדעתו צריך לשפר וכו’, שלחתי לו את הצילומים שוב פעם והוא אהב את זה. הוא ידע מה הוא רוצה מבחינה מוזיקלית ומבחינה אומנותית וכבר שהוא פנה אלי הוא החליט שזה מה שהוא רוצה והוא הולך על זה ולא מפחד, גם אם זה לקחת מישהו שהוא מישראל והוא לא ניגן איתו מעולם.”

אז מה גרם לך לבחור בו?

מייק: “לדן יש יכולת טכנית שאת יכולה למצוא אצל מתופפים שהגיעו מבית ספר למוזיקה, את היכולת הטכנית הזאת אני לרוב משייך למתופפי ג’אז, אבל מיד יכולתי לראות שיש לו סטייל יוצא דופן ומיוחד דרך הצורה בה הוא מנגן. המיקרו-החלטות שהוא עושה בזמן הופעה ואז האופי הטבעי של איך שהוא מנגן, זה מה שאני אוהב. עכשיו שאני מכיר אותו אני חושב שזה גם העובדה שהוא גדל לצלילי מוזיקת סול, פאנק, אר אנד בי – למעשה כל היסודות שהקימו את מוזיקת ההיפ הופ שאני גדלתי עליה

אתם באים מרקע מוזיקלי דיי שונה, האם הייתם מודאגים לגבי איך הסגנונות מוזיקה שלכם יתחברו ביחד?

מייק: “ברור, היה לנו זמן חזרות מאוד מוגבל כדי לראות אם זה יתאים. את החזרות עשינו אונליין במשך כמה שבועות. אני הייתי בלוס אנג’לס ודן היה בתל אביב. הייתי שולח לו טרקים עם הערות והוא היה מקליט סרטונים שלו מנגן את השירים, אז הייתי נותן לו הערות על הסרטונים של ההופעות. יצא לנו לעשות סך הכל רק 2 חזרות קצרות ביחד באופן אישי לפני ההופעה הראשונה, זה היה סופר מסוכן אבל זה עבד בסוף!”

דן: “אני אוהב הרבה סגנונות של מוזיקה ובשבילי זה עוד משהו שאני אוהב לעשות וגם כמו הרבה אנשים גדלתי על לינקין פארק והקשבתי למוזיקה שלהם מגיל נורא צעיר, זה הרגיש נורא טבעי, כי אני מכיר את השירים גדלתי עליהם.”

איך זה לנגן עם אמן שגדלת על המוזיקה שלו?

דן: “התרגשתי מאוד בהתחלה אבל אז שנפגשתי איתו בפעם הראשונה, בחזרה לפני ההופעה הראשונה באסיה, הוא כל כך נחמד ומדבר בגובה עיניים יש אווירה נוחה כל הזמן והרגשתי פשוט נוח על ההתחלה, הוא בנאדם כזה, לא כל יום נתקלים במישהו כמו מייק שהוא באמת עדיין בגובה עיניים ומאוד לבבי, על ההתחלה הוא לא ציפה ממני לנגן כמו שמנגנים בלינקין פארק או כמו באלבום שלו, יש דברים שהוא מתעקש עליהם מן הסתם שחשובים שיהיו אבל בהרבה דברים הוא אוהב את האינטרפרטציה שלי ואומר לי אוקיי זה מגניב ונותן לי להתבטא שזה נחמד.”

מה דעתכם על כמה פופולרי דן הפך בקרב מעריצים של לינקין פארק?

מייק: “הקהילה של לינקין פארק היא מאוד חמה ומקבלת ודן בחור מצחיק, ברור שהם אוהבים אותו!”

דן: ” אה ואו, המשפחה של לינקין פארק היא מדהימה אני לא ידעתי עד כמה, ואז שנכנסתי להופיע עם מייק התוודיתי אליהם, וגיליתי שהם פשוט מדהימים, לבבים, אין לי מילים לתאר את זה, זה משהו שצריך להרגיש ולחוות כדי להבין וזה לא רק מהפאנבייס אלא זה גם ככה מההפקה, עם הצוות ומייק, זה ממש משפחה, כולם מרגישים בנוח והכל מרגיש נורא נעים וכייף, התחושה שמלווה את הטורים, עד עכשיו אנחנו עושים משהו שאנחנו אוהבים ואיזה כייף שאנחנו עושים את זה ובואו נהנה מזה.”

אתם יכולים לשתף אותנו בסיפור מהסיבוב הופעות?

מייק: “דן אוהב לנגן כל כך. הוא מתופף ומקיש על כל דבר כל הזמן. אני זוכר שהסתובבנו בקניון ועברנו דרך חנות שהיתה מלאה בכלים יקרים מקריסטלים ואני מיד אמרתי “דן אל תתופף על שום דבר בחנות הזאת, אתה תשבור משהו!” והוא אמר “אבל מייק, אלה הדברים שיש להם את הסאונד הכי שווה!” אני מרגיש שהוא שומע מוזיקה בכל דבר סביבו.”

דן: “אני הייתי בשוק מהסדר גודל והעוצמה של המעריצים. הפאנבייס של מייק ושל לינקין פארק הוא מדהים, לא נתקלתי בכזה דבר, לא ראיתי כזה דבר עדיין, בעיקר בהופעות הם כל כך מעורבים ומעודדים אותו ועוצמתיים כשהוא מגנן לבד, אם אני מוציא את האוזנייה שלי החוצה אני מתחרש, אי אפשר בכלל לתאר דבר כזה, הקהל פשוט צורח אבל בקטע טוב, הם שרים בווליום מטורף מכל הלב, וזאת פעם ראשונה שראיתי מעריצים שאוהבים בצורה כזאת חזקה ותומכים בצורה כזאת נאמנה באומן, זה משהו שפחות רואים בארץ, בגלל שזה מקום קטן יותר וגם כי לינקין פארק היא להקה עצומה עם פאנבייס שקשה לתאר את זה, על ההופעה הראשונה, נדהמתי. לנו כנגנים על הבמה זה מדהים לחוות את זה, זה נותן לנו תחושה של שליחות, לנגן ולהופיע הכי טוב שיש כדי שהמעריצים ייהנו.”

כידוע לך דן הוא מישראל, כמה הוא סיפר לך על זה?

מייק: “גדלתי עם הרבה חברים יהודים בלוס אנג’לס, להרבה מהם יש משפחות בישראל. ניגנתי בהופעה בתל אביב, אני חושב שזה היה ב2010 עם לינקין פארק. היה לנו ביקור נהדר ומלא משמעות בירושלים ובתל אביב. אכלנו אוכל מקומי שמאוד אהבנו וביקרנו בכותל המערבי ובכנסיית הקבר. והמעריצים בהופעה היו כל כך רועשים ומקבלים. מאוד אהבתי את הטיול הזה. אנחנו מדברים כל הזמן על ההבדלים והדמיון בין התרבויות השונות, זה כזה מקום מרתק.”

האם קיים סיכוי שתגיעו לישראל להופעה של האלבום החדש?

דן: “אני לא יודע אם יש תכנונים בשלב זה כי זה מסוג הדברים שלא תלויים בו באופן ישיר, אני כן יודע שהוא אוהב את ישראל והיו לו זיכרונות טובים מהביקור כאן.”

מייק: “אני לא באמת יודע בשלב זה, אנחנו עדיין אוספים רעיונות לגבי סיבוב הופעות עתידי ובמיוחד שאנחנו בסיבוב הופעות כרגע, קשה לחשוב על מה יהיה בעתיד.”

בוא נדבר קצת על דן, באיזה גיל התחלת לתופף? איפה למדת?

דן: “זה ישמע קצת מצחיק אבל לטענת המשפחה שלי התחלתי לתופף כבר בגיל שנתיים על סירים ומחבתות ואז כבר בגיל שש הייתי בבית ספר לאומנויות, שם לראשונה נחשפתי לנגינה על סט תופים עם להקה, בגיל 7-8 היה לי מורה עד גיל 14 הוא היה מורה מדהים הבעיה היתה אצלי שהייתי ילד קצת שונה, אם משהו לא היה מעניין אותי אז לא הייתי נוגע בזה. לגבי העולם זה התופים שלי ככה הייתי מתאמן בעצם, מבחינתי הייתי מביע דברים דרך סאונד, הייתי לוקח דברים שהייתי מוצא, שם אותם על התופים ומנסה לראות איך זה נשמע, ולכל סאונד יש טכניקה שונה, זה הוציא ממני רעיונות וטכניקות חדשות, שפשוט כל פעם גרמו לי להשתפר ולדבר דרך סאונד, זה היה מאוד אורגני כי למדתי דרך סאונד, זה לא היה דרך תרגיל על דף, אם זה היה משהו מלומד ודרך ספר אז הייתי משתעמם ולא רוצה להתעסק עם זה יותר מדי.”

האם היו רגעים קשים שאמרת שאתה לא רוצה להמשיך עם התופים?

דן: “למדתי ג’אז והרבה גופים של ג’אז הם מאוד מלומדים ואומרים לך לנגן חלש ובשקט וזה פשוט דיכא אותי, היתה תקופה שלא ניגנתי תופים בכלל, במשך שנה ניגנתי רק על פסנתר, כי הייתי מבואס. זה משהו שתמיד ליווה אותי בחיים, העניין הזה של המלחמה, אתה הולך לבתי ספר ואתה מנגן לפעמים עם אנשים שאומרים לך שאתה צריך לנגן ככה, צריך להישמע כמו ההוא, זה הרפרנס ואז אני מאבד את עצמי ולא בא לי לנגן בכלל. ואז כשאני מנגן בלי לחשוב על מישהו אחר, ומתבטא בצורה הכי כנה וטבעית אז אני הכי נהנה מזה אבל יש מורים שיגידו שזה לא נכון וזאת לא הדרך, ובשבילי בתור ילד שאהב להתבטא דרך תופים היה לי בעיה עם הדבר הזה, תמיד נתקלתי במקומות שלא אהבו את זה, שאמרו לי שזה לא טוב, עד שהגעתי למצב שאמרתי שלא אכפת לי ואני עושה את זה בשביל עצמי, אני מנגן ואני מתבטא וזה מה שחשוב לי לעשות, ואז אנשים התחילו להגיב לזה בצורה מאוד חיובית, שזה נפלא, זה מדהים, זה מחזק בעיקר את זה שאחרי כל כך הרבה שנים של התבטאתי מתוך עצמי ואנשים לא אהבו את זה פתאום אנשים כן אוהבים את זה, כי זה לא בהכרח הדבר הכי מלומד, הדרך שבה אני מנגן או מתבטא, ולפעמים הרעיונות מאוד מוזרים, גם האלבום שלי יכול להיות מוזר לחלק מהאנשים אז אני נותן לזה להיות בלי לשפוט ומקווה שאנשים יאהבו את זה.”

תספר לנו קצת על אלבום הסולו שלך, למה אנחנו יכולים לצפות? מה גרם לך לבחור בללכת לכיוון סולו?

דן: “הכלי השני שלי זה פסנתר, תמיד אהבתי לנגן על פסנתר אז החלטתי לקנות מחשב ולהקליט ולקחת את זה לשלב הבא, ואז גיליתי דרך המחשב עולם אינסופי של סאונד, ככה שמאוד מהר זנחתי את הפסנתר והתחלתי להתנסות עם המחשב בקטע מדהים, לא ציפיתי שזה יזרום עד כדי כך, ותוך כמה חודשים אמרתי לעצמי ואו יש לי אלבום כל מה שאני צריך לעשות זה רק להקליט תופים וזהו. סיימתי להקליט תוך יומיים, שילבתי כמה קטעים עם החבר’ה של טאטרן, ערכתי את זה וזהו. מבחינת למה לא לקחת את זה ללהקה, התוכן של הדברים הרגישו יותר קשורים אלי אישית, כשעבדתי על הסאונדים האלה זה הרגיש לי שזה צריך להישאר ככה ועשיתי מוזיקה ולא חשבתי על זה יותר מדי. הרבה פעמים שהייתי כותב חומרים ללהקה הייתי בסוף גונז את זה כי זה היה מרגיש לי לא מספיק טוב והיה לי יותר נוח לעבוד על האלבום הזה בעצמי ובשבילי, כי בעיני, בהרגשה שלי, טאטרן זה גדול ממני, זה משהו שהוא מדהים, זה חיבור בין שלושה אנשים, והמוזיקה שאנחנו יוצרים על הבמה זה משהו שהוא מעבר למוזיקה לפעמים וזה מרגיש כמו חוויה אחרת, ובאלבום סולו זה הרגיש כמו צעד ראשון בשבילי לעזור אומץ ולהביא את עצמי לתוך הלהקה עם משהו שאני שלם איתו ואוהב, אני מתרגש ממנו ועומד מאחורי ואני מרגיש בנוח לקחת אותו לשלב הבא.”

זכית בשנתיים-שלוש האחרונות למספר תארים בסגנון של “המתופף הכי טוב של השנה”, “המתופף הכי מבטיח”, “פריצת השנה”, “המתופף הכי טוב שכדאי שתכירו” על ידי מגזינים גדולים ברחבי העולם, איך זה מרגיש לקבל הכרה כזאת והאם זה משנה את הגישה שלך בחיי היום יום ובמוזיקה?

דן: “זה בא לי בהפתעה, ביום שהחלטתי לצלם סרטונים שאני לא חושב על להרשים אף אחד ואני לא מנסה להיות כמו אף אחד אחר, או לנגן כמו אלא פשוט עשיתי וידיאו שבו התבטאתי כמו מילים רק בצורה הכי טבעית ולא חשבתי על מסובך או לא מסובך, פשוט ניגנתי מהלב בצורה כנה, וזה התחיל לתפוס. אנשים בד”כ שמים לב אם משהו הוא כנה או לא כנה. לאט לאט התחלתי לצבור עוד ועוד אנשים שאוהבים את מה שאני עושה. מבחינת התארים אני משתדל להתעלם מדברים שגורמים לי לאבד את הראש, ופשוט להתמקד בלעשות שזה מה שאני יודע לעשות ואוהב, וככה אני גם משתפר בזה כל הזמן.”

עבור בני נוער וצעירים ישראלים הבחירה שלך להופיע לצד מייק מוכיחה שניתן לחלום ברמה בינלאומית, איזה מסר היית רוצה להעביר למוזיקאים מתחילים שמפחדים לחלום בגדול?

דן: “אין דבר כזה לחלום בגדול מדי, אני להפך אני מעודד אנשים לחלום כמה שיותר בגדול, מצד שני אם אנשים חולמים על משהו מאוד ספציפי זה יכול להצר את הראיה ואת האופקים לדברים מסוימים ואז אפשר גם לפספס הרבה מאוד דברים אז ההמלצה שלי היא שכל אחד יתעסק במה שממלא אותו בתחושה טובה ושהוא מרגיש שנכון לו בצורה כנה ואמיתית אז אנשים יראו אותו וישמעו אותו ודברים יתחילו לקרות סביב זה וזה ירגיש ממש טוב כי זה התבטאות בלתי מתפשרת של הקול הפנימי שלך.

כשמייק פנה אלי, הוא פנה אלי לא רק כי הוא היה צריך מתופף אלא פשוט כי הוא ראה את הדברים שאני עושה, דברים שהם שלי לגמרי, שכייף לי לעשות ואני עושה אותם כל הזמן, וזה טבעי לי וכנה וככה אני מתבטא, הוא נכנס לפרופיל שלי באינסטגראם וראה את הדברים האלה והוא כשהוא קרא לי לבוא לנגן איתו הוא אמר שהוא רצה שאני אהיה עצמי. הוא לא סתם לקח מתופף, הוא לקח אותי ספציפית כי זה מה שהוא רצה. ”

לסיכום, האם יש משהו שהיית רוצה להגיד למעריצים הצעירים בישראל?

מייק: “אני כל כך מלא תודה על כל התמיכה המדהימה שמעריצים העניקו לי וללהקה במשך השנים אבל במיוחד מעריך את התמיכה שהעניקו לי באופן אישי בשנה האחרונה. המון תודה לכם.”

אהבתם? שתפו.
RSS
EMAIL
Facebook
Twitter
YOUTUBE

עוד בנושא